הרשות המחוקקת: הכנסת

שיעור זה עוסק בבית הנבחרים של ישראל ובמקומו המרכזי בשיטה הפרלמנטרית. נבחן את תפקידיו המרכזיים, את אופן עבודתו במליאה ובוועדות, ואת החלוקה בין קואליציה לאופוזיציה. הרעיון המרכזי הוא שנבחרי הציבור מייצגים את האזרחים, מחוקקים, מקימים את הממשלה ומפקחים על פעולתה.

מבנה הכנסת וייצוג האזרחים

הכנסת היא בית הנבחרים של מדינת ישראל, והיא מונה 120 חברי כנסת. חברי הכנסת נבחרים בבחירות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, לתקופת כהונה של ארבע שנים. הבחירות הן ארציות: כל המדינה נחשבת אזור בחירה אחד, והקולות נספרים ברמה הארצית. שיטת הבחירות היחסית נועדה לאפשר ביטוי לזרמים שונים בחברה, ולכן מושבים בכנסת מתחלקים בין הרשימות לפי שיעור הקולות שקיבלו, אם עברו את אחוז החסימה.

תפקיד הייצוג פירושו שחברי הכנסת אינם פועלים רק לחקיקה, אלא גם מביאים את עמדות הציבור לדיון הציבורי, פונים למשרדי הממשלה בשם אזרחים ומעלים נושאים שחשובים לציבור שבחר בהם. חברי הכנסת מייצגים קבוצות שונות בחברה, כולל מיעוטים וקבוצות אינטרס, ומשמשים לעיתים כתובת לפניות של אזרחים מול הרשויות. כך הכנסת משמשת במה מרכזית לביטוי מחלוקות, הסכמות וצרכים חברתיים.

חקיקה

הכנסת היא הגוף היחיד במדינת ישראל המוסמך לחוקק חוקים. תהליך החקיקה נועד להבטיח שהצעת חוק תיבחן לעומק לפני אישורה, והוא כולל שלוש קריאות במליאה.

בקריאה הראשונה מתקיים דיון עקרוני בהצעה. לאחר מכן ההצעה נידונה באחת מוועדות הכנסת, שם היא נבחנת לפרטיה וניתן להציע בה תיקונים. בשלב זה הוועדה רשאית לשנות את נוסח ההצעה, להוסיף פרטים או לגרוע מהם, בהתאם לדיונים. בקריאה השנייה מתקיים דיון מפורט בפרטי ההצעה, ובקריאה השלישית מתקבלת ההחלטה הסופית על אישור החוק.

הצעות חוק יכולות להיות ממשלתיות או פרטיות. חקיקה ממשלתית מוגשת בידי הממשלה ונועדה לקדם את מדיניותה. חקיקה פרטית מוגשת בידי חברי כנסת. לחקיקה ממשלתית יש בדרך כלל עדיפות בסדר היום של הכנסת.

כינון הממשלה

בישראל נהוגה שיטה פרלמנטרית, ולכן הממשלה אינה מתחילה לפעול מיד לאחר הבחירות בלבד, אלא זקוקה לאמון הכנסת. לאחר הבחירות, הממשלה המוצעת מציגה בפני הכנסת את קווי היסוד שלה ואת השרים המיועדים לכהן בה.

רק אם רוב של לפחות 61 מחברי הכנסת תומך בממשלה המוצעת, היא יכולה להיות מושבעת ולהתחיל בכהונתה. הממשלה חייבת להמשיך ולהחזיק באמון הכנסת גם לאחר כינונה. מכאן שהכנסת היא המקור שמעניק לממשלה את סמכותה, והממשלה תלויה באמון הכנסת לאורך כל תקופת כהונתה.

פיקוח וביקורת על הממשלה

הכנסת מפקחת על פעולת הממשלה, כדי לוודא שהיא פועלת לפי החוק, במסגרת הסמכויות שניתנו לה ובהתאם לאמון הכנסת. הפיקוח נעשה באמצעים שונים.

בין האמצעים המרכזיים:

• שאילתות לשרים, שבהן חברי כנסת דורשים תשובות על פעולות הממשלה.
• דיונים במליאה ובוועדות על מדיניות הממשלה.
• הצעות אי-אמון, שבהן הכנסת יכולה להביע חוסר אמון בממשלה.
• ועדות חקירה, שמוקמות לבדיקת נושא מסוים או כשל חמור.
• אישור תקציב המדינה, שבלעדיו הממשלה אינה יכולה לפעול במסגרת תקציב מאושר.

אישור התקציב הוא כלי פיקוח חשוב במיוחד, משום שהוא מבטא את הסכמת הכנסת לתוכנית הפעולה הכלכלית של הממשלה. ועדות חקירה מאפשרות לכנסת לבחון לעומק פעולות של משרדי ממשלה או אירועים בעלי חשיבות ציבורית, ולהסיק מסקנות לגבי האחריות והטיפול בהם. אי-אישור תקציב במועדו עלול להוביל לפיזור הכנסת ולבחירות חדשות.

מינוי בעלי תפקידים

הכנסת ממנה בעלי תפקידים מרכזיים במדינה, ובהם נשיא המדינה ומבקר המדינה. הבחירה בהם נעשית במליאת הכנסת, בידי נציגי הציבור, כדי לחזק את עצמאותם של בעלי התפקידים.

נשיא המדינה ממלא תפקיד ממלכתי וסמלי בעיקרו, ואינו חלק מהממשלה. מבקר המדינה מופקד על ביקורת פעולות השלטון. העובדה שהכנסת בוחרת בהם מחזקת את ההפרדה בינם לבין הממשלה ואת יכולתם לפעול ללא תלות בה.

אספה מכוננת

הכנסת פועלת גם כאספה מכוננת, כלומר כגוף המוסמך לכונן חוקה. בישראל אין חוקה כתובה אחת, ולכן תהליך כינון החוקה נעשה בהדרגה באמצעות חקיקת חוקי יסוד.

חוקי יסוד עוסקים בעקרונות המשטר, במבנה הרשויות ובזכויות אדם, והם נועדו לשמש פרקים בחוקה העתידית של המדינה. בין חוקי היסוד נמנים חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. כאשר הכנסת מחוקקת חוק יסוד, היא פועלת במסגרת תפקידה החוקתי כגוף המכונן את עקרונות המשטר.

עבודת הכנסת: מליאה וועדות

עבודת הכנסת מתנהלת בשני מוקדים עיקריים: המליאה והוועדות. המליאה היא גוף ההכרעה המרכזי, והוועדות מרכזות את הדיון המקצועי ואת ההכנה לחקיקה.

המליאה היא האולם המרכזי שבו מתכנסים כל 120 חברי הכנסת. במליאה מתקיימים דיונים מרכזיים, מוצגות הצעות חוק, נשמעות הצהרות מדיניות ומתקיימות ההצבעות המכריעות. החלטות המליאה מתקבלות ברוב קולות הנוכחים, אלא אם כן החוק דורש רוב מיוחד.

ועדות הכנסת הן גופים מצומצמים יותר, הפועלים לפי תחומי התמחות כגון כספים, חוץ וביטחון, חינוך ורווחה. תפקידן להכין הצעות חוק לקריאות, לדון בפרטיהן, לשמוע מומחים ונציגי ממשלה, ולפקח על פעולת המשרדים הרלוונטיים. הוועדות מאפשרות עבודה מקצועית ומפורטת יותר מאשר הדיון הכללי במליאה.

קואליציה ואופוזיציה

בכנסת יש חלוקה פוליטית בין קואליציה לאופוזיציה. קואליציה היא קבוצת המפלגות התומכות בממשלה ומרכיבות אותה. בדרך כלל הקואליציה כוללת רוב של לפחות 61 מחברי הכנסת, כדי שהממשלה תוכל לפעול ולהעביר את מדיניותה.

חברי הקואליציה מצופים לתמוך בהצעות הממשלה ובהצבעות אמון, כדי לשמור על יציבותה. אופוזיציה היא המפלגות שאינן חברות בממשלה. תפקידה המרכזי הוא לבקר את פעולות הממשלה, להציג חלופות מדיניות ולהצביע על כשלים.

לאופוזיציה יש אפשרות סדירה להשמיע את עמדתה בדיוני הכנסת ובמסגרות עבודתה. היא משתמשת בכלים פרלמנטריים כגון שאילתות, דיונים והצעות אי-אמון. קיומה של אופוזיציה פעילה הוא חלק מהותי מהדמוקרטיה, משום שהוא מונע ריכוז כוח בלתי מוגבל ומחייב את השלטון לתת דין וחשבון.