טיפול תרופתי במחלות זיהומיות

כאשר חיידקים גורמים למחלה, הטיפול התרופתי מתבסס על פגיעה ממוקדת בחיידקים עצמם. הרעיון המרכזי הוא שהתרופה מזהה מבנה או תהליך הקיים בחיידק ופוגעת בו, בעוד תאי האדם אינם נפגעים או שנפגעים מעט מאוד. כך אפשר להקטין את התרבות החיידקים ולסייע לגוף להחלים.

מחלה זיהומית חיידקית וטיפול תרופתי

מחלה זיהומית חיידקית מתפתחת כאשר חיידקים פתוגניים חודרים לגוף, מתרבים בו ופוגעים בתפקודו. פתוגן הוא גורם ביולוגי המסוגל לגרום למחלה, ובמקרה זה מדובר בחיידקים. חיידקים הם תאים פרוקריוטיים: אין להם גרעין מוקף קרום, והמבנה הפנימי שלהם פשוט יחסית לתא אאוקריוטי, כמו תאי האדם. ההבדלים בין סוגי התאים הם הבסיס לטיפול תרופתי.

תרופה שנועדה לטיפול בזיהומים חיידקיים מכונה אנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה היא חומר הפוגע בתהליכים או במבנים החיוניים לחיידק, ובכך מקטין את יכולתו להתרבות או גורם למותו. התרופה אינה פועלת באופן כללי נגד כל תא בגוף, אלא פוגעת במטרות הקשורות לחיידק.

רעילות בררנית: פגיעה בחיידק בלי לפגוע באדם

העיקרון המנחה בטיפול אנטיביוטי הוא רעילות בררנית. רעילות בררנית היא היכולת של תרופה לפגוע בגורם המחלה, כלומר בחיידק, מבלי לפגוע בתאי האדם שבו היא ניתנת. תרופה כזו נקשרת למטרה מסוימת הקיימת בחיידק או מעכבת תהליך חיוני ייחודי לו. ככל שהמטרה שונה יותר מן המקבילה בתא האדם, או שאינה קיימת כלל בתא האדם, כך הטיפול בררני יותר.

דוגמאות למטרות כאלה הן דופן התא החיידקית והריבוזומים של החיידק. דופן התא אינה קיימת בתאי אדם, ולכן פגיעה בבנייתה אינה פוגעת בהם ישירות. הריבוזומים קיימים גם בתאי אדם וגם בחיידקים, אך הריבוזום החיידקי שונה במבנהו, ולכן תרופה יכולה לעכב את הריבוזום החיידקי בלבד. האיור מדגים את העיקרון בהשוואה בין חיידק, תא אנושי ונגיף: אנטיביוטיקה פוגעת במבנה או בתהליך חיידקי, בעוד תא אנושי אינו המטרה שלה, ונגיף אינו תא ולכן אינו בעל אותן מטרות תאיות.

הבדלים בין תא חיידק לתא אדם

הטיפול האנטיביוטי מתבסס על כמה הבדלים מרכזיים:

• לתא חיידק יש דופן תא ייחודית, ולתא אדם אין דופן תא.
• הריבוזומים בחיידק שונים במבנם מן הריבוזומים בתא אדם.
• חיידק מקיים תהליכי בנייה ותפקוד עצמאיים, ולכן פגיעה בתהליכים אלה יכולה לעצור את התרבותו.

הבדלים אלה מאפשרים לתרופה לזהות את החיידק כמטרה, בלי לפגוע באופן ישיר בתאי האדם.

פגיעה ביצירת דופן תא החיידק

דופן התא היא מבנה העוטף את קרום התא של החיידק. היא מגנה על החיידק, מסייעת לו לשמור על צורתו ועוזרת לו להתמודד עם הבדלים בריכוזי מים ומומסים בין פנים התא לסביבתו. מצב שבו ריכוז המומסים מחוץ לתא שונה מריכוזם בתוך התא יוצר לחץ אוסמוטי, והדופן חיונית לעמידה בלחץ זה.

תרופות כמו פניצילין פוגעות ביצירת דופן התא. הפניצילין מעכב את בניית הדופן בזמן שהחיידק גדל ומתרבה. כאשר הדופן אינה נבנית כראוי, החיידק אינו מצליח לשמור על שלמותו. במצב כזה כניסת מים אל תוך התא עלולה לגרום לניפוחו ולהתפוצצותו, או לפגיעה חמורה ביכולתו להתקיים. מכיוון שלתאי אדם אין דופן תא, תרופה הפוגעת בבניית הדופן אינה תוקפת מבנה קיים בגוף האדם.

פגיעה בתהליך התרגום בתא החיידק

תרופות אנטיביוטיות אחרות פוגעות בתהליך התרגום בתא החיידק. תרגום הוא התהליך שבו הריבוזום קורא את המידע הגנטי ומייצר על פיו חלבון. החלבונים דרושים לחיידק לצורך מבנה, תפקוד, התרבות ותגובה לסביבה. ללא ייצור חלבונים תקין, החיידק אינו יכול להתקיים ולהתרבות.

אריתרומיצין היא דוגמה לתרופה הפוגעת בתרגום בחיידק. היא נקשרת לריבוזום החיידקי ומעכבת את המשך בניית החלבון. הריבוזומים של החיידק שונים במבנם מן הריבוזומים של תאי האדם, ולכן התרופה יכולה להיקשר לריבוזום החיידקי ולהפריע לפעילותו, בלי לפגוע באופן משמעותי בריבוזומים של תאי האדם. כך נפגע תהליך חיוני של החיידק, אך תאי האדם ממשיכים לייצר את החלבונים הדרושים להם.

התאמת התרופה לסוג החיידק

לא כל תרופה אנטיביוטית מתאימה לכל חיידק. חיידקים שונים עשויים להיבדל במבנה הדופן, ברגישות הריבוזומים או במנגנונים אחרים שבהם התרופה פוגעת. לכן בחירת הטיפול מתבססת על סוג החיידק ועל המטרה שבה התרופה פוגעת. תרופה הפוגעת בדופן תא לא תועיל אם לחיידק אין אותה מטרה או אם המטרה אינה חיונית באותו אופן, ותרופה הפוגעת בתרגום תפעל רק אם היא נקשרת לריבוזום החיידקי הרגיש לה.

השפעת הטיפול על מהלך המחלה

כאשר האנטיביוטיקה פוגעת בחיידקים, היא מקטינה את מספרם או את יכולתם להתרבות. ירידה זו מקלה על העומס שהזיהום מטיל על הגוף ומאפשרת למערכת החיסון להתמודד ביעילות רבה יותר עם החיידקים שנותרו. הטיפול אינו רק פגיעה ישירה בחיידק, אלא גם שינוי מאזן הכוחות בין החיידק לבין הגוף: החיידק נחלש, והגוף יכול להשלים את תהליך ההחלמה.