השקעה התחלתית וערך סופי

שיעור זה עוסק בהפיכת תחזית של פרויקט לתזרים מזומנים שניתן להוון. ההתמקדות היא בהשקעה הראשונית ברכוש קבוע ובהון חוזר, ובתזרימים שמתקבלים בסיום מהשבת הון חוזר ומכירת הנכס. הרעיון המרכזי הוא רישום כל תזרים במועד שבו הוא מתרחש, לאחר השפעת המס, וללא ערבוב בין רווח חשבונאי לבין מזומן בפועל.

רישום השקעה ברכוש קבוע במועד ההקמה

השקעה ברכוש קבוע היא תשלום מזומנים עבור נכס שישמש את הפרויקט לאורך כמה תקופות, כגון מכונה, ציוד או מבנה. לצורך תזרים מזומנים, רושמים את מלוא העלות במועד שבו הנכס מוכן להפעלה. העלות כוללת כל תשלום שנדרש כדי להביא את הנכס למצב שמיש, כגון מחיר רכישה, הובלה, התקנה והרכבה. כל עוד לא נאמר אחרת, מועד הרכישה ומועד ההפעלה נחשבים זהים.

את סכום ההשקעה מסמנים בדרך כלל באות I, והוא מופיע כתזרים שלילי בעמודת “היום”. אין לפרוס את עלות הנכס על פני שנות הפעילות כפי שנעשה בדוח רווח והפסד. הפחת השנתי אינו תשלום מזומנים, ולכן אינו תזרים בפני עצמו. עם זאת, הפחת משפיע על תזרים המזומנים דרך המס: הוא מקטין את הרווח החייב במס ויוצר מגן מס בגין פחת.

בקורס זה משתמשים בשיטת הקו הישר לחישוב פחת. אם עלות הנכס היא I, ערך הגרט הוא RV, ותקופת השימוש היא N, הפחת השנתי הוא:

D = (I − RV) / N

ערך גרט הוא השווי הצפוי של הנכס בסיום תקופת השימוש, כפי שמותר להפחתה לצורכי מס. מגן המס השנתי בגין פחת מחושב לפי שיעור מס החברות כפול הפחת השנתי. לכן, גם אם ההשקעה בנכס נרשמת כולה במועד ההקמה, את מגן המס יש לשייך לתקופות שבהן הוא מתקבל, בדרך כלל בסוף כל שנת פעילות.

חישוב שינויים בהון חוזר והשבתו בסיום

הון חוזר הוא ההפרש בין נכסים שוטפים הקשורים לפעילות הפרויקט לבין התחייבויות שוטפות הקשורות לאותה פעילות. דוגמאות נפוצות הן יתרות לקוחות, מלאי וספקים. כאשר הפרויקט מתחיל, ייתכן שיהיה צורך לקנות מלאי, לתת אשראי ללקוחות או להחזיק מזומנים לתפעול. אף שמדובר בנכסים ולא בהוצאה, נדרש כאן מזומן, ולכן רושמים אותו כתזרים שלילי בשם השקעה בהון חוזר.

כל עוד לא נתון אחרת, מניחים שיתרת ההון החוזר הנדרשת קבועה לאורך חיי הפרויקט. במקרה כזה, כל ההשקעה בהון החוזר מתבצעת בתחילת הפרויקט, והיא מוחזרת במלואה בסיום. ההחזרה היא תזרים חיובי, משום שהפרויקט מפסיק להזדקק לאותה יתרה: המלאי נמכר, הלקוחות משלמים, והספקים נפרעים. השבה זו אינה רווח חייב מס בפני עצמה, אלא שחרור של מזומנים שנכרכו בפעילות.

אם היתרה אינה קבועה, יש לחשב בכל תקופה את השינוי בהון החוזר. עלייה ביתרה הנדרשת פירושה השקעה נוספת ולכן תזרים שלילי. ירידה ביתרה פירושה שחרור מזומנים ולכן תזרים חיובי. בסוף הפרויקט יש להשיב את כל היתרה שנותרה, כך שהשורה האחרונה של ההון החוזר תבטל את היתרה הסופית ותחזיר את המזומנים למשקיע.

תמורת מכירת נכס לאחר מס מול העלות המופחתת

כאשר הפרויקט מסתיים ומוכרים את הרכוש הקבוע, התזרים הרלוונטי אינו התמורה ברוטו בלבד, אלא התמורה לאחר מס. לשם כך משווים את תמורת המכירה אל העלות המופחתת של הנכס ביום המכירה, המכונה לעיתים גם הערך המופחת. עלות מופחתת היא עלות הנכס בניכוי הפחת שנצבר עד אותו מועד. אם הנכס הופחת בקו ישר, הפחת הנצבר הוא הפחת השנתי כפול מספר השנים שחלפו ממועד ההפעלה ועד המכירה.

את העלות המופחתת ביום המכירה אפשר לסמן כך:

DC = I − AD

כאשר AD הוא הפחת הנצבר. את רווח או הפסד ההון מחשבים כך:

רווח או הפסד הון = תמורת מכירה ברוטו − עלות מופחתת

אם התוצאה חיובית, נוצר רווח הון, ועל החברה לשלם מס על רווחי הון. התזרים נטו ממכירת הנכס יהיה התמורה ברוטו פחות המס. אם התוצאה שלילית, נוצר הפסד הון, וההפסד יכול ליצור חיסכון במס, כלומר מגן מס. במקרה כזה התזרים נטו יהיה התמורה ברוטו בתוספת מגן המס. חשוב להבחין בין שיעור מס החברות המשמש למגן המס בגין פחת שוטף לבין שיעור המס על רווחי הון, שעשוי להיות שונה ונבחן בנפרד בשאלות.

אם הנכס נמכר בדיוק בערכו המופחת, אין רווח ואין הפסד הון, והתזרים נטו שווה לתמורה ברוטו. אם נמכר נכס שהופחת עד ערך הגרט, העלות המופחתת ביום המכירה צפויה להיות שווה לערך הגרט, וכל הפרש בין התמורה בפועל לבין ערך זה ייחשב רווח או הפסד הון.

ריכוז תזרים ההשקעה, הפעילות והמימוש בטבלה אחת

בשאלות בחינת גמר ובמבחני ביניים נדרשים פעמים רבות להציג את תזרים המזומנים להיוון בטבלה אחת. הטבלה מפרידה בין שלוש קבוצות: תזרימי השקעה בתחילת הדרך, תזרימי פעילות במהלך חיי הפרויקט, ותזרימי מימוש בסיום. הצגה כזו מונעת טעויות של ערבוב בין עלות חשבונאית לבין מזומן, ובין תזרים חד־פעמי לבין תזרים תקופתי.

בטבלה שלהלן, הסימונים מייצגים את התזרימים הנפוצים: I היא השקעה ברכוש קבוע, WC היא השקעה בהון חוזר, D הוא פחת שנתי, ו־Tax הוא שיעור מס החברות. שורת התמורה נטו כוללת כבר את המס על רווח או הפסד ההון.

פרטים	היום	שנה 1	שנה 2	סוף הפרויקט
השקעה ברכוש קבוע	(I)
השקעה בהון חוזר	(WC)
תזרים פעילות לאחר מס, לפני מגן מס		CF1	CF2
מגן מס בגין פחת		Tax × D	Tax × D
תמורת מכירה נטו				נטו
השבת הון חוזר				WC
תזרים מזומנים להיוון	(I + WC)	CF1 + Tax × D	CF2 + Tax × D	נטו + WC

בניית הטבלה מתחילה בעמודת “היום”, שבה רושמים את ההשקעה ברכוש הקבוע ואת ההשקעה בהון החוזר. לאחר מכן רושמים בכל שנת פעילות את תזרים הפעילות לאחר מס, לפני מגן מס, כלומר על בסיס הכנסות והוצאות במזומן בניכוי מס חברות וללא פחת. לאחר מכן מוסיפים את מגן המס בגין הפחת, משום שהפחת עצמו אינו תשלום מזומנים. בעמודת הסיום רושמים את התמורה נטו ממכירת הנכס ואת השבת ההון החוזר.

בעת הריכוז אין לכלול תזרימי מימון כגון קבלת הלוואה, החזר קרן או תשלום ריבית, משום שהשפעתם מגולמת בשיעור ההיוון. כמו כן, אין לכלול עלויות שקועות שכבר שולמו בעבר ואינן ניתנות להחזרה, משום שהן אינן תזרים עתידי רלוונטי להחלטה. השורה הסופית של הטבלה היא תזרים המזומנים להיוון, שבו משתמשים לחישוב ערך נוכחי נקי או שיעור תשואה פנימי.