סיווג הפרויקט לפני החישוב

לפני שמחשבים ערך נוכחי נקי או שיעור תשואה פנימי, יש לזהות את תכונות הפרויקט ואת היחס בינו לבין חלופות אחרות. הסיווג קובע אם ניתן לבחון כל פרויקט בנפרד, אם יש לבחור חלופה אחת בלבד, ואם יש להתאים את כלי ההכרעה למבנה התזרים או לאורך החיים של ההשקעה. התעלמות מסיווג זה עלולה להוביל לדירוג שגוי, במיוחד כאשר שיעור התשואה הפנימי והערך הנוכחי הנקי אינם מובילים לאותה מסקנה.

פרויקטים עצמאיים ופרויקטים המוציאים זה את זה

פרויקטים עצמאיים, המכונים גם פרויקטים בלתי תלויים, הם פרויקטים שביצוע אחד מהם אינו מונע את ביצוע האחר. לדוגמה, פתיחת סניף בעיר אחת אינה בהכרח שוללת פתיחת סניף בעיר אחרת. כאשר אין מגבלת תקציב, כל פרויקט נבחן כיחידה נפרדת. פרויקט כדאי הוא פרויקט שהערך הנוכחי הנקי שלו חיובי, או ששיעור התשואה הפנימי שלו גבוה ממחיר ההון.

בעת בחינת פרויקטים עצמאיים, אין צורך להכריע איזה פרויקט “טוב יותר” לצורך ביצוע יחיד. השאלה המרכזית היא אם כל פרויקט עומד בפני עצמו. לכן, אם שני פרויקטים עצמאיים רווחיים, שניהם יכולים להתבצע, כל עוד אין מגבלת תקציב או מגבלה אחרת.

פרויקטים המוציאים זה את זה הם פרויקטים שבהם בחירה באפשרות אחת שוללת את האפשרות האחרת. מצב כזה נוצר לעיתים בשל מגבלה פיזית, כלכלית או רגולטורית, כגון מגרש יחיד שניתן לבנות עליו מפעל או בית מלון, אך לא את שניהם יחד. במקרה כזה אין להסתפק בקביעה שכל פרויקט כדאי בפני עצמו, אלא יש לבחור את החלופה הטובה ביותר מבין החלופות האפשריות.

הכלל המרכזי בדירוג פרויקטים המוציאים זה את זה הוא בחירה בפרויקט בעל הערך הנוכחי הנקי הגבוה ביותר, ובלבד שערך זה חיובי. שיעור התשואה הפנימי אינו בהכרח מספיק לצורך דירוג, משום שהוא מודד תשואה באחוזים ואינו בהכרח משקף את גודל הרווח הכלכלי במונחי כסף. לכן, פרויקט בעל שיעור תשואה פנימי גבוה יותר עשוי להיות פחות כדאי מפרויקט בעל ערך נוכחי נקי גבוה יותר.

תזרים קונבנציונלי ותזרים עם שינויי סימן מרובים

תזרים קונבנציונלי הוא תזרים שבו סימן המזומנים משתנה פעם אחת בלבד. הדוגמה הנפוצה היא השקעה ראשונית שלילית בתחילת הפרויקט, ולאחריה תקבולים חיוביים בתקופות הבאות. במצב זה, שיעור התשואה הפנימי הוא בדרך כלל יחיד, וניתן להשתמש בו ככלל עזר לבדיקת כדאיות של פרויקט יחיד.

זיהוי מבנה התזרים נעשה לפני חישוב שיעור התשואה הפנימי, משום שכללי ההכרעה הרגילים מניחים בדרך כלל תזרים קונבנציונלי. סימן שלילי בתזרים מייצג תשלום או השקעה, וסימן חיובי מייצג תקבול. המעבר מתשלום לתקבול הוא שינוי הסימן הרלוונטי לעניין זה.

תזרים עם שינויי סימן מרובים הוא תזרים לא קונבנציונלי. מצב כזה מתרחש כאשר לאחר תקופה של תקבולים חיוביים נדרשת שוב השקעה או הוצאה משמעותית, כגון עלות פירוק, שיקום סביבתי או חידוש ציוד. כל מעבר מתקבול לתשלום, או מתשלום לתקבול, נחשב שינוי סימן. כאשר יש יותר משינוי סימן אחד, עלולים להתקבל כמה שיעורי תשואה פנימיים, או שלא ניתן יהיה להסיק מהם מסקנה חד-משמעית.

המשמעות המעשית היא שאין להכריע בפרויקט לא קונבנציונלי לפי שיעור התשואה הפנימי בלבד. גם אם ניתן לחשב שיעורי תשואה פנימיים מרובים, הם אינם מהווים קריטריון דירוג אמין. לעומת זאת, הערך הנוכחי הנקי נותר כלי מתאים, משום שהוא מהוון את כל התזרימים לפי מחיר ההון ומשקף את התרומה הכספית של הפרויקט במונחים נוכחיים.

פרויקטים בעלי אורך חיים שווה ושונה

אורך החיים של פרויקט הוא מספר התקופות שבהן הפרויקט צפוי לייצר תזרימי מזומנים. כאשר שני פרויקטים המוציאים זה את זה הם בעלי אורך חיים שווה, ניתן להשוות ישירות בין הערכים הנוכחיים הנקיים שלהם, משום ששניהם נמדדים על פני אופק זמן זהה. במצב כזה, ההבדלים בתזרים נובעים מגודל ההשקעה, מעיתוי התקבולים או מרמת הסיכון, אך לא מפערי אורך חיים.

כאשר אורכי החיים שונים, השוואה ישירה של ערך נוכחי נקי של מחזור אחד עלולה להיות מטעה. פרויקט קצר עשוי להיראות פחות כדאי במחזור בודד, אך אם ניתן לחזור עליו שוב ושוב, סך התרומה שלו לאורך זמן עשויה להיות גבוהה. לכן יש להגדיר תחילה אם הפרויקטים הם חד-פעמיים או ניתנים לחזרה.

במקרים של אורך חיים שונה ופרויקטים ניתנים לחזרה, נהוג להשתמש בכלים שמיישבים בין אופקים שונים, כגון שווי ערך שנתי או ערך נוכחי נקי אינסופי. שווי ערך שנתי ממיר את הערך הנוכחי הנקי לזרם שנתי שקול, ומאפשר השוואה בין פרויקטים שתקופותיהם אינן זהות. ערך נוכחי נקי אינסופי בוחן את הערך הנוכחי של שרשרת מחזורים חוזרת, כאשר ההנחה היא שהפרויקט ניתן לשכפול בתנאים דומים.

אם הפרויקטים אינם ניתנים לחזרה, יש להתייחס לתקופת השירות הנדרשת או למשמעות של סיום הפרויקט הקצר. במצב כזה, לא תמיד נכון להסיק מסקנה רק מתוך השוואה בין מחזורי חיים בודדים.

מגבלת הון ואפשרות חזרה על הפרויקט

מגבלת הון היא מצב שבו לפירמה אין תקציב מספיק לביצוע כל הפרויקטים החיוביים, גם אם כל אחד מהם כדאי בפני עצמו. במצב כזה השאלה אינה רק האם פרויקט מסוים רווחי, אלא כיצד להקצות את התקציב המוגבל בין חלופות. כאשר מדובר בפרויקטים עצמאיים וניתן לבצע רק חלק מהם, נדרש דירוג לפי יעילות ההשקעה.

אינדקס רווחיות הוא מדד שמנרמל את הערך הנוכחי הנקי ביחס להשקעה הראשונית. הוא מסייע כאשר יש להשוות בין פרויקטים הדורשים היקפי השקעה שונים ותקציב מוגבל. עם זאת, כאשר אין מגבלת הון, העיקרון הוא לבצע כל פרויקט עצמאי בעל ערך נוכחי נקי חיובי, ולא לדחות פרויקט רווחי רק משום שהשקעתו גדולה או שאינדקס הרווחיות שלו נמוך יחסית.

במקרה של מגבלת הון, ייתכן שפרויקט בעל ערך נוכחי נקי גבוה אך דורש השקעה גדולה לא ייבחר, משום שהוא צורך חלק ניכר מהתקציב ומונע ביצוע פרויקטים רווחיים נוספים. לכן, במצב של תקציב מוגבל, לעיתים יש לבחון צירוף של פרויקטים ולא רק פרויקט בודד.

אפשרות חזרה על הפרויקט משנה אף היא את אופן הניתוח. אם פרויקט ניתן לשכפול, יש לבחון לא רק את המחזור הראשון אלא את רצף המחזורים הצפוי. פרויקט קצר בעל ערך נוכחי נקי נמוך יותר במחזור בודד עשוי להיות עדיף אם הוא מאפשר חזרה מהירה יותר על ההשקעה. לכן, לפני חישוב כדאיות, יש לציין במפורש אם הפרויקט חד-פעמי, אם הוא ניתן לחזרה, ואם קיימת מגבלת תקציב המשפיעה על בחירת הצירוף.