כתיבת סקירה ממזגת

השיעור מסביר כיצד כותבים טקסט עיוני המבוסס על כמה מקורות מידע במסגרת בחינת הבגרות בלשון. הרעיון המרכזי הוא מעבר מקריאה מפוצלת של מקורות לכתיבה לפי היבטים, תוך שמירה על אובייקטיביות, דיוק בפרטים ואזכור המקורות.

מהות הסקירה

סקירה ממזגת היא טקסט עיוני חדש הנבנה מתוך שילוב של נתונים וטענות מכמה מקורות. הכותב אינו מסכם כל מקור בנפרד, אלא מארגן את המידע סביב נושאים משותפים או היבטים שנקבעו במשימה.

בכתיבה יש לעמוד בכמה עקרונות:

• התבססות על המקורות הנתונים בלבד, ללא תוספת ידע אישי.
• דיוק בתוכן: המידע נשאר נאמן למקורות, גם אם הניסוח הוא של הכותב.
• בחירה רק במידע הרלוונטי למשימה, והשלמת כל ההיבטים שנדרשו.
• ארגון לפי רעיונות משותפים, לא לפי סדר המקורות.
• הצגת הקשר בין הדברים: הסכמה, השלמה, הסתייגות או ניגוד.
• אזכור שם המשפחה של הכותב ושנת הפרסום לכל פרט מידע.
• ניסוח עצמאי, כלומר כתיבת הרעיונות במילים של הכותב, תוך שמירה על המשמעות המקורית.

תהליך הכתיבה

תהליך עבודה מסודר מסייע להפוך קריאה של כמה מקורות לכתיבה אחת לכידה.

• שלב א: קריאת המשימה וזיהוי הנושא, ההיבטים והיקף המילים.
• שלב ב: קריאת המקורות וסימון פסקאות ומשפטים רלוונטיים.
• שלב ג: סידור המידע בטבלת מיזוג לפי היבטים ולפי מקורות.
• שלב ד: המללת הטבלה, כלומר הפיכת הנתונים למשפטים רציפים.
• שלב ה: כתיבת הסקירה עם פתיחה, קישוריות ואזכור מקורות.
• שלב ו: כתיבת ביבליוגרפיה ובדיקת התאמה להנחיות.

קריאת המשימה וסימון המידע

בשלב הראשון יש לזהות את הנושא המרכזי ואת ההיבטים שבהם יש לעסוק. כל היבט יכול לשמש כשאלת מנחה שמכוונת את איסוף המידע. יש לשים לב גם להיקף המילים הנדרש ולכתוב בטווח המצוין.

בקריאת המקורות יש לסמן רק קטעים הנוגעים למשימה. מומלץ להבחין בין מידע מרכזי, כגון טענה, הגדרה, סיבה או תוצאה, לבין מידע משני, כגון דוגמה מפורטת או תיאור של מהלך מחקר. משפטים בולטים ומרכזיים יש להעביר בהמשך לטבלה.

טבלת מיזוג

טבלת מיזוג היא כלי עזר לארגון המידע לפני הכתיבה. בעמודות הטבלה נהוג לכתוב את שם המשפחה של מחבר המקור ואת שנת הפרסום. בשורות הטבלה נהוג לכתוב את ההיבטים שנקבעו במשימה.

בתוך כל תא כותבים משפטים קצרים ושלמים שמבטאים את המידע החשוב שנמצא במקורות. הכתיבה בטבלה נעשית בקיצור מרבי, אך היא צריכה לשמור על דיוק ועל המשמעות המקורית. טבלה זו אינה מופיעה בתשובה הסופית; היא משמשת בסיס להמללה ולכתיבה רציפה.

אזכור מקורות

אזכור הוא ייחוס של פרט מידע לכותב המקור. בכל מקום שבו מובא רעיון, נתון או טענה מן המקורות, יש לציין שם משפחה ושנת פרסום.

ניתן לגוון בדרכי האזכור:

• שילוב שם הכותב ושנת הפרסום במשפט עצמו.
• שימוש בביטוי הסגר הפותח את המשפט.
• ציון שם הכותב ושנת הפרסום בסוגריים בסוף המשפט.

יש להשתמש בפעלי דיווח מתאימים, כגון טוען, מסבירה, מציג, מדגישה, מציע או מזהיר. הגיוון מסייע לכתיבה זורמת ומונע חזרות.

מבנה הסקירה

הסקירה נכתבת כרצף של פסקאות, לא כנקודות ולא כטבלה. פסקת הפתיחה כוללת הסבר בסיסי על הנושא ותיאור קצר של מהלך הסקירה. לאחר מכן נכתבות פסקאות לפי ההיבטים שנדרשו במשימה.

בכל פסקה יש למזג את המידע הרלוונטי מאותם מקורות. כאשר הדבר אפשרי, נכון לפתוח בדומה שבין המקורות ולעבור אחר כך לייחוד של כל מקור. כמו כן, כאשר אפשר, יש לאחד כמה פרטים בביטוי מכליל או במשפט אחד. יש לרדת שורה בסיום כל נושא ולהשתמש במילות קישור, במשפטי קישור ובכינויים מאזכרים, כגון "נושא זה" או "אותה תופעה", כדי ליצור רצף ברור.

לשון וסגנון

הסקירה צריכה להיכתב בלשון תקנית, אובייקטיבית וברורה. יש לנסח את הרעיונות בניסוח עצמאי ולהימנע מהעתקה של משפטים שלמים מן המקורות. מותר להשתמש בביטויים מקוריים קצרים, אך לא במשפטים שלמים.

אין להביע דעה אישית, ואין להוסיף פרטים שאינם מופיעים במקורות. אין להשתמש בגוף ראשון או בגוף שני, ואין לפנות אל הקורא. כמו כן, אין להשתמש בסלנג, בלשון דיבורית, בדימויים או בלשון ציורית.

יש להקפיד על כתב ברור, על כתיב נכון, על התאם בין זכר לנקבה ובין יחיד לרבים, ועל משפטים בנויים היטב.

פיסוק והיקף מילים

הפיסוק צריך להיות מדויק: נקודה בסוף משפט, פסיקים במקום הנכון, ונקודתיים או מירכאות כאשר יש בכך צורך. אין להשתמש בלוכסן, בסימן קריאה או בסימן שאלה.

היקף המילים נקבע במשימה. יש לכתוב כמות מילים הנמצאת בטווח המצוין. סטייה מן הטווח עלולה להוריד נקודות, אך אינה פוסלת את התשובה. לעומת זאת, כמות מילים נמוכה מאוד עלולה לאפס את הציון.

תוכן שאין להוסיף

בסקירה אין לכלול תוכן שאינו נדרש או שאינו מתאים לאופי הכתיבה:

• אין להוסיף טענת נגד שאינה נדרשת במשימה.
• אין לספר סיפורים או משלים שמטרתם להמחיש רעיון.
• אין לתאר מהלכי מחקר מפורטים, אלא רק את התוצאות הרלוונטיות.
• אין לחזור על מידע שכבר נכתב.
• אין לסיים בפסקה החוזרת על עיקרי הדברים.
• אין להוסיף ידע אישי או דעה אישית.
• אין להעתיק משפטים שלמים מן המקורות.
• אין להשתמש במספרים מדויקים כאשר אפשר להשתמש בביטויים כלליים, כגון "רבים" או "אחדים".
• אין לכנות את המקורות בשמות כלליים כמו "מאמר", "טקסט" או "קטע"; יש לייחס את הדברים לשם הכותב.

הביבליוגרפיה

בסוף הסקירה יש להוסיף רשימה ביבליוגרפית. הרשימה כוללת את פרטי המקורות שעליהם התבססה הכתיבה, והיא מסודרת לפי סדר האלף־בית של שמות המשפחה של המחברים.

כל רישום כולל את שם המשפחה, את האות הראשונה של השם הפרטי, את שנת הפרסום, את כותרת המאמר ואת במת הפרסום. רישום זה מאפשר לקורא לזהות את המקורות ששימשו לכתיבה ומשלים את האזכורים המופיעים בגוף הסקירה.