משפטים בעלי מבנה מיוחד: משפט בעל חלקים כוללים ומשפט סתמי

בשיעור זה נבחין בין משפט פשוט רגיל לבין משפט פשוט שיש בו רכיב מיוחד: רשימת פריטים בעלי תפקיד תחבירי אחד, או נשוא שאין לו נושא מפורש. הרעיון המרכזי הוא שהמבנים המיוחדים אינם הופכים את המשפט למורכב או למאוחה, אך מחייבים זיהוי מדויק של תפקידים ושל קשרים לוגיים.

משפט פשוט בעל חלקים כוללים

חלק כולל הוא רשימה של שני פריטים או יותר, שכל אחד מהם ממלא את אותו תפקיד תחבירי במשפט. הפריטים יכולים להיות שמות עצם, שמות תואר, צירופים או אגפים שלמים יותר, ובלבד שיהיו מקבילים זה לזה.

דוגמה: "התלמידים והמורות השתתפו בטקס". הצירוף "התלמידים והמורות" הוא נושא כולל, כי שני הפריטים יחד ממלאים תפקיד של נושא.

משפט שיש בו חלק כולל נשאר משפט פשוט. מילת הקישור שמחברת בין הפריטים אינה יוצרת פסוקית ואינה הופכת את המשפט למשפט מאוחה.

מבחן הנקודה להבחנה בין חלק כולל למשפט איחוי

כדי להבחין בין חלק כולל לבין משפט איחוי, מחליפים את מילת הקישור בנקודה ובודקים אם מתקבלים שני משפטים עצמאיים.

• אם שני החלקים יכולים לעמוד כמשפטים שלמים, זהו משפט איחוי. דוגמה: "דני אכל ודביר ישן" -> "דני אכל. דביר ישן." לכן זהו משפט איחוי.
• אם אחד החלקים אינו משפט שלם, זהו חלק כולל. דוגמה: "דני ודביר ישנו" -> "דני. דביר ישנו." החלק הראשון אינו משפט עצמאי, ולכן זהו משפט פשוט בעל נושא כולל.

המבחן בודק עצמאות תחבירית: בכל איבר של משפט איחוי יש בדרך כלל נשוא משלו, ואילו בחלק כולל יש נשוא אחד משותף או מבנה אחד משותף.

הקשרים הלוגיים בין אגפי החלק הכולל

הקשר הלוגי בחלק כולל נקבע לפי מילת הקישור או לפי מבנה הקישור. ארבעת הקשרים העיקריים הם:

• ריבוי והוספה: הפריטים מצטרפים זה לזה. מילות קישור אופייניות: ו', וגם, אף. דוגמה: "הוא למד מתמטיקה וגם פיזיקה."
• ברירה: מוצגות אפשרויות חלופיות. מילת קישור אופיינית: או. דוגמה: "נבחר במסלול העיוני או במסלול המעשי."
• ניגוד: פריט אחד נשלל או מנוגד לאחר. מבנים אופייניים: ולא, לא... אלא. דוגמה: "הזמנו את המורה ולא את המנהל."
• צמצום: פריט מסוים מוחרג מן הכלל. מילות קישור אופייניות: למעט, חוץ מ, להוציא, מלבד. דוגמה: "כל הכיתה הגיעה למעט תלמיד אחד."

תיחום החלק הכולל ושמירה על הקבלה

תיחום פירושו סימון גבולות החלק הכולל: מהו הפריט הראשון ומהו הפריט האחרון ששייכים לאותו תפקיד. כדי שהתיחום יהיה נכון, שני אגפי החלק הכולל חייבים להיות מקבילים בשלוש בחינות:

• מילת יחס: אם הפריט הראשון בא אחרי מילת יחס, יש לחזור עליה גם לפני הפריט הבא. תקין: "חשבנו על הבעיות ועל הפתרונות." לא תקין: "חשבנו על הבעיות והפתרונות."
• חלק דיבור: שני האגפים צריכים להשתייך לאותו סוג מילה או לאותו מבנה. דוגמה: "החדר מסודר ונקי" – שני האגפים הם שמות תואר.
• תפקיד תחבירי: שני האגפים ממלאים אותו תפקיד, כגון שני מושאים או שני תיאורים. דוגמה: "אכלנו לחם וגבינה" – שני הפריטים הם מושאים.

החזרות על מילות יחס ועל מבנים דומים עוזרות לקבוע את גבולות החלק הכולל ומונעות שגיאות תיחום.

התפקיד התחבירי של החלק הכולל ושל פריט בודד

את התפקיד התחבירי של החלק הכולל כולו מזהים כפי שמזהים תפקיד של רכיב רגיל במשפט. אם הרשימה כולה עונה על השאלה של נושא, מושא או תיאור, התפקיד הוא נושא כולל, מושא כולל, תיאור כולל וכדומה.

כאשר מנתחים מילה אחת בלבד מתוך החלק הכולל, אין כותבים רק את התפקיד הרגיל. יש לציין שהיא חלק מרשימה. הניסוח המקובל הוא: חלק מ... ולאחר מכן התפקיד הכולל.

דוגמה: במשפט "ראינו את הסרט ואת ההצגה", הצירוף כולו הוא מושא כולל. אם מתבקשים לנתח את המילה "הסרט", כותבים: חלק ממושא כולל. במשפט "נועה ושלומית נסעו", המילה "נועה" היא חלק מנושא כולל.

פיסוק בחלק כולל

כאשר בחלק הכולל יש שלושה פריטים או יותר, מפרידים בפסיק בין הפריטים שברשימה. לפני הפריט האחרון מופיעה בדרך כלל מילת קישור, ולפני מילת קישור פשוטה כמו ו' החיבור אין צורך בפסיק.

דוגמה: "קנינו ספרים, מחברות ועטים."

במבנים ארוכים, או כאשר מילת הקישור מבטאת ניגוד ברור, כגון "לא... אלא", נהוג להוסיף פסיק לפני החלק השני כדי להבהיר את הגבול בין האגפים.

דוגמה: "הוא לא התכוון לפגוע, אלא להזהיר."

משפט סתמי

משפט סתמי הוא משפט פשוט שבו הנשוא הוא פועל בגוף שלישי רבים, ואין בו נושא מפורש או נושא שאפשר לזהות אותו בבירור מתוך המשפט עצמו. הפעולה נאמרת ללא ציון מבצע, משום שהמבצע אינו ידוע, אינו חשוב, או שהדובר בוחר שלא לפרט אותו.

דוגמאות: "דופקים בדלת", "הודיעו על שינוי בשעות הפעילות", "אומרים דברים שונים".

בניתוח תחבירי כותבים שהפועל הוא נשוא, ומציינים שאין נושא מפורש. אין מוסיפים למשפט מילה כמו "הם" אם אינה כתובה בו.

הבחנה בין משפט סתמי למבנים דומים

לא כל משפט שאין בו נושא גלוי הוא משפט סתמי. יש להבחין בין כמה מצבים:

• נושא סתיר: הנושא אינו כתוב במשפט מסוים, אך הוא מזוהה מתוך משפט קודם או מתוך ההקשר. דוגמה: "העובדים הגיעו מוקדם. התחילו לעבוד מיד." במשפט השני הנושא אינו סתמי אלא סתיר, כי ידוע שמדובר בעובדים.
• נושא כללי: במשפט מופיע נושא מפורש בעל משמעות כללית, כגון "אנשים", "כל אחד", "מי ש...". דוגמה: "כל אחד יכול לנסות." כאן יש נושא, ולכן המשפט אינו סתמי.
• נשוא שמני או קיומי: משפט שבו אין פועל, או שבו הנשוא הוא מילה כמו "יש" או "אין", אינו משפט סתמי. דוגמה: "אין תשובה אחת נכונה." זהו משפט קיומי או שמני, לא משפט סתמי פועלי.

זיהוי נשוא ונושא במשפט סתמי ובמשפט בעל חלקים כוללים

במשפט בעל חלקים כוללים מאתרים תחילה את הנשוא. לאחר מכן בודקים מי או מה מבצע את הפעולה או על מי היא נאמרת. אם התשובה היא רשימה של פריטים, מדובר בנושא כולל. דוגמה: "דן ורן רצו" – "רצו" הוא נשוא, ו"דן ורן" הוא נושא כולל.

במשפט סתמי הפועל עצמו הוא הנשוא, אך אין לו נושא מפורש. אם אחרי הפועל מופיע צירוף עם "את", הוא משמש בדרך כלל מושא, ולא נושא. דוגמה: "תיקנו את המחשב" – "תיקנו" הוא נשוא, ו"את המחשב" הוא מושא. אין במשפט נושא מפורש.

סיווג משפטים וניתוח תפקידים

כדי לסווג משפט, יש לעבור לפי סדר:

1. מצאו את הנשוא. אם יש פועל בגוף שלישי רבים ואין נושא מפורש או מזוהה במשפט, סמנו משפט סתמי.
2. אם קיימת רשימה של שני פריטים או יותר באותו תפקיד תחבירי, סמנו משפט פשוט בעל חלק כולל.
3. אם אין רכיב כזה, זהו משפט פשוט רגיל.

ייתכן שמשפט אחד יהיה גם סתמי וגם בעל חלק כולל. דוגמה: "חילקו תעודות ומתנות" – הפועל "חילקו" הוא נשוא, אין נושא מפורש, ולכן המשפט סתמי; הצירוף "תעודות ומתנות" הוא מושא כולל.

דוגמאות לסיווג:

• "המורה והתלמידים נכנסו לכיתה" – משפט פשוט בעל חלק כולל; "המורה והתלמידים" הוא נושא כולל.
• "הודיעו על דחיית הטיול" – משפט סתמי; "הודיעו" נשוא, ואין נושא מפורש.
• "הספר נמצא בתיק" – משפט פשוט ללא חלק כולל וללא מבנה סתמי.