אפשרויות השימוש באמצעי תשלום מעותדים

השיעור עוסק בשיקים מעותדים שנתקבלו מלקוחות ובדרכים שבהן עסק יכול לטפל בהם עד לקבלת כספים או לסילוק התחייבות. הרעיון המרכזי הוא ששיק מעותד אינו מזומן ביום קבלתו, אלא נכס המייצג זכות לקבלת כספים, ולכן כל פעולה בו נרשמת בחשבון ייעודי ויש לה השפעה שונה על הבנק, הוצאות המימון וההתחייבויות. הבנת ההבחנה בין המסלולים מסייעת לקרוא נכון את השינויים במאזן ובדוח רווח והפסד.

אמצעי תשלום מעותדים — מהות ושיקים מעותדים

אמצעי תשלום מעותד הוא אמצעי תשלום שמועד פירעונו חל לאחר מועד מסירתו. שיק מעותד שהתקבל מלקוח אינו נחשב מזומן ביום הקבלה, משום שהעסק אינו יכול לפדותו מיד בבנק. מבחינה חשבונאית הוא נכס שוטף: זכות לקבלת כספים במועד עתידי. לכן הוא נרשם בחשבון נפרד, בדרך כלל שיקים לקבל, ולא בחשבון בנק או מזומן.

אצל מי שמשך את השיק, כלומר שילם באמצעותו, השיק המעותד הוא התחייבות לתשלום במועד הנקוב, ולכן הוא יירשם כשיקים לפירעון. הפרק מתמקד בצד המקבל: בעסק שקיבל שיק מלקוח ויכול להחזיקו עד הפירעון, להפקידו לגבייה, לנכותו בבנק או להסבו לספק. השיק עצמו מהווה מסמך מסחרי, אך לעניין הרישום החשבונאי העיקר הוא הזכות לקבלת כספים והמועד שבו היא מומרת לכסף או להתחייבות שנסלקת.

קבלת שיק מעותד מלקוח ורישומו

בעת קבלת השיק מהלקוח, חוב הלקוח נסגר או קטן, ובמקומו נוצר נכס אחר. לכן הרישום הוא:

• חובה: שיקים לקבל — סכום השיק.
• זכות: לקוחות — סכום השיק.

רישום זה אינו כולל את חשבון הבנק. הבנק יושפע רק כאשר השיק ייפרע, יגבה או ינוכה, בהתאם למסלול שנבחר. הרישום מתבצע גם אם מועד הפירעון חל כמה שבועות או חודשים לאחר מכן.

החזקת שיק מעותד עד מועד הפירעון ורישומו

האפשרות הפשוטה היא להחזיק את השיק בעסק עד מועד הפירעון. בין יום הקבלה ליום הפירעון אין רישום חשבונאי נוסף, כי טרם התקבלו כספים בבנק. החזקה אינה יוצרת אירוע חשבונאי חדש, ולכן אין לשנות את סכום הנכס או להכיר בהכנסה.

במועד הפירעון העסק מפקיד את השיק בבנק, והשיק הופך לכסף בחשבון:

• חובה: בנק.
• זכות: שיקים לקבל.

דוגמה: ביום 1.1 התקבל מלקוח שיק מעותד בסך 10,000 ₪ ליום 1.3. ביום 1.1 נרשם חובה שיקים לקבל וזכות לקוחות. ביום 1.3, בעת ההפקדה, נרשם חובה בנק וזכות שיקים לקבל.

הפקדת שיק מעותד בבנק לגבייה

הפקדה לגבייה היא מסירת שיק מעותד לבנק לפני מועד פירעונו כדי שהבנק יגבה אותו במועד הפירעון. בפעולה זו הבנק אינו מקדים כסף לעסק, אלא פועל כגורם גבייה. לכן אין כאן הוצאת מימון ואין קבלת מזומן לפני הפירעון.

בעת מסירת השיק לבנק:

• חובה: שיקים לגבייה.
• זכות: שיקים לקבל.

כאשר הבנק גובה את השיק במועד הפירעון ומזכה את חשבון הבנק של העסק:

• חובה: בנק.
• זכות: שיקים לגבייה.

חשבון שיקים לגבייה הוא חשבון ביניים המראה שהשיק כבר אינו מוחזק בעסק, אך עדיין לא התקבל בגינו כסף בבנק. הפקדה לגבייה אינה משנה את סך הנכסים, אלא רק את סיווגם הפנימי בתוך הנכסים השוטפים.

ניכיון שיקים מעותדים בבנק

ניכיון שיקים הוא פעולה מימונית שבה העסק מקבל את ערך השיק לפני מועד פירעונו, בניכוי עמלת ניכיון וריבית. בכך העסק ממיר את השיק המעותד במזומן מהיר יותר, אך משלם על כך עלות מימונית. העלות הזו נרשמת כהוצאות מימון.

בעת הניכיון נרשמים שלושה רכיבים:

• חובה: בנק — הסכום נטו שהתקבל.
• חובה: הוצאות מימון — עמלת הניכיון והריבית.
• זכות: שיקים לקבל — הסכום הנקוב המלא של השיק.

הנטו הוא ההפרש בין הסכום הנקוב של השיק לבין העלות שגבה הבנק. דוגמה: שיק מעותד בסך 20,000 ₪ נוכה בבנק. הבנק גבה עמלה וריבית בסך 800 ₪, ולכן העביר 19,200 ₪ לחשבון העסק. הרישום הוא: חובה בנק 19,200 ₪; חובה הוצאות מימון 800 ₪; זכות שיקים לקבל 20,000 ₪.

היסב שיק מעותד והעברתו לספק או לנושה

היסב שיק הוא העברת הזכות שבשיק מעותד לצד שלישי, בדרך כלל לספק או לנושה, כדי לסלק חוב של העסק. בהיסב, העסק אינו משלם במזומן מחשבון הבנק, אלא משתמש בנכס שבידו — השיק המעותד.

בעת ההיסב:

• חובה: ספקים או נושה — הקטנת ההתחייבות.
• זכות: שיקים לקבל — הוצאת השיק מהנכסים.

היסב יכול להיות מלא, כאשר ערך השיק שווה לחוב, או חלקי, כאשר רק חלק מהחוב נסלק באמצעות השיק. בכל מקרה, חשבון הבנק אינו מעורב בפעולת ההיסב עצמה. לאחר ההיסב העסק שוב אינו מחזיק בשיק, ולכן אין להציגו עוד כנכס.

רישום חשבונאי של קבלה, החזקה, הפקדה, ניכיון והיסב

לכל שלב יש רישום ברור, כדי שאפשר יהיה לעקוב אחרי מצב השיק מרגע קבלתו ועד לסיום הטיפול בו.

1. קבלת שיק מעותד מלקוח:

   • חובה: שיקים לקבל.
   • זכות: לקוחות.

2. החזקה עד הפירעון:

   • עד הפירעון: אין רישום נוסף.
   • במועד הפירעון: חובה בנק; זכות שיקים לקבל.

3. הפקדה לגבייה:

   • בעת המסירה לבנק: חובה שיקים לגבייה; זכות שיקים לקבל.
   • בעת הגבייה במועד הפירעון: חובה בנק; זכות שיקים לגבייה.

4. ניכיון בבנק:

   • חובה בנק — נטו.
   • חובה הוצאות מימון — עמלה וריבית.
   • זכות שיקים לקבל — סכום מלא.

5. היסב לספק או לנושה:

   • חובה ספקים או נושה.
   • זכות שיקים לקבל.

השפעת השימושים על חשבונות לקוחות, בנק, הוצאות מימון והתחייבויות

כל מסלול שימוש משפיע באופן שונה על החשבונות:

• לקוחות: החוב נסגר או קטן כבר בעת קבלת השיק, משום שהזכות כלפי הלקוח הוחלפה בשיק מעותד.
• שיקים לקבל: הנכס נוצר בקבלת השיק ונמחק או קטן בעת פירעון, גבייה, ניכיון או היסב.
• בנק: חשבון הבנק גדל רק כאשר מתקבלים כספים בפועל — במועד הפירעון בהחזקה או בגבייה, ובמועד הניכיון בסכום נטו.
• הוצאות מימון: מוכרות רק בניכיון שיקים, בשל העלות של קבלת כספים לפני מועד הפירעון.
• ספקים או נושים: קטנים בהיסב שיק, משום שהעסק מסלק התחייבות באמצעות השיק.
• הרכב הנכסים: המעבר משיקים לקבל לבנק משנה את הרכב הנכסים השוטפים, אך אינו משנה את סך הנכסים, למעט השפעת הוצאות המימון בניכיון. בניכיון, סך הנכסים קטן בגובה הוצאות המימון משום שהתמורה שהתקבלה נמוכה מערך השיק.