חלוקת הנטל במקרים מיוחדים

הגמישות של עקומת הביקוש או ההיצע קובעת כיצד מתחלק נטל של מס קנייה ליחידה וכיצד מתחלקת התועלת של סובסידיה ליחידה. נבחן שני מקרים קיצוניים: עקומה גמישה לחלוטין ועקומה קשיחה לחלוטין. כמו כן נבחין בין הצד שהממשלה מטילה עליו להעביר את התשלום לבין הצד שנושא בנטל בפועל.

הקשר בין גמישויות לחלוקת המס או הסובסידיה

כאשר הממשלה מטילה מס קנייה ליחידה בגובה t, נוצר פער בין המחיר שהצרכן משלם לבין המחיר שהיצרן מקבל. נסמן את המחיר לצרכן ב־Pd ואת המחיר ליצרן ב־Ps. במצב של מס מתקיים הקשר Pd = Ps + t. כאשר הממשלה מעניקה סובסידיה ליחידה בגובה s, הפער הפוך: Ps = Pd + s.

נטל המס על הצרכנים נמדד לפי הקיטון בעודף הצרכן — ההפרש בין מה שהצרכנים היו מוכנים לשלם לבין מה שהם משלמים בפועל. נטל המס על היצרנים נמדד לפי הקיטון בעודף היצרן — ההפרש בין המחיר שהיצרנים מקבלים לבין העלות השולית של הייצור. בסובסידיה בודקים את הגידול בעודפים: הצד שמרוויח יותר הוא הצד שמחיר השוק משתנה לטובתו.

הכלל המרכזי: הצד הפחות גמיש נושא בחלק גדול יותר בנטל המס, והוא גם נהנה מחלק גדול יותר מסובסידיה. הסיבה היא שצד שאינו יכול לשנות את הכמות שהוא קונה או מוכר מתקשה להתחמק משינוי המחיר. אם הביקוש קשיח יחסית, הצרכנים ממשיכים לקנות כמעט את אותה כמות גם כשהמחיר עולה, ולכן הם סופגים חלק גדול מהמס. אם ההיצע קשיח יחסית, היצרנים אינם יכולים לצמצם ייצור, ולכן הם מקבלים מחיר נמוך יותר לאחר המס.

לכן אין די לדעת מי משלם את המס לממשלה. יש לבחון כיצד המס משנה את Pd, את Ps ואת הכמות. אם Pd עולה יותר, הצרכנים סופגים חלק גדול יותר מהנטל. אם Ps יורד יותר, היצרנים סופגים חלק גדול יותר.

הבחנה בין הצד המעביר את המס לצד הנושא בנטל

החוק יכול להטיל את המס על היצרנים או על הצרכנים, אך במודל התחרותי אין לכך חשיבות לחלוקת הנטל בפועל. אם המס הוא סכום קבוע לכל יחידה, השוק מגיע לאותו פער מחירים ולאותה כמות, בין אם היצרן מעביר את המס לממשלה ובין אם הצרכן מעביר אותו.

הנטל הכלכלי אינו נקבע לפי הכתוב בחוק, אלא לפי השינוי בעודף הצרכן ובעודף היצרן. לכן ייתכן מצב שבו הממשלה מטילה מס על היצרנים, אך הצרכנים נושאים ברובו או בכולו. באופן דומה, סובסידיה יכולה להיות משולמת ליצרנים או לצרכנים, אך התועלת מתחלקת לפי הגמישויות של הביקוש וההיצע.

ביקוש או היצע גמישים לחלוטין

עקומה גמישה לחלוטין היא עקומה אופקית. הגמישות שלה שואפת לאינסוף, והמחיר קבוע לאורכה. הכמות יכולה להשתנות בלי שהצד הגמיש ישנה את המחיר שהוא מוכן לקבל או לשלם. העודף של הצד שמתואר על ידי עקומה אופקית שווה לאפס: אם עקומת הביקוש גמישה לחלוטין, עודף הצרכן הוא אפס; אם עקומת ההיצע גמישה לחלוטין, עודף היצרן הוא אפס.

מבחינה גרפית, עקומה אופקית מקבילה לציר הכמות. כל ניסיון להעביר מס לצד הגמיש נכשל, משום שהוא אינו מוכן לבצע עסקה במחיר גרוע יותר. המחיר של הצד הגמיש נשאר קבוע, והצד השני סופג את כל הפער.

אם עקומת הביקוש גמישה לחלוטין, הצרכנים אינם מוכנים לשלם מחיר גבוה יותר. הטלת מס לא תעלה את המחיר לצרכן: Pd נשאר ללא שינוי, Ps יורד בגובה המס, והיצרנים נושאים בכל הנטל. במקרה של סובסידיה, המחיר לצרכן נשאר ללא שינוי, המחיר ליצרן עולה בגובה הסובסידיה, והיצרנים נהנים מכל התועלת.

אם עקומת ההיצע גמישה לחלוטין, היצרנים אינם מוכנים לקבל מחיר נמוך יותר. הטלת מס תגולגל לצרכנים: Ps נשאר ללא שינוי, Pd עולה בגובה המס, והצרכנים נושאים בכל הנטל. במקרה של סובסידיה, המחיר ליצרן נשאר ללא שינוי, המחיר לצרכן יורד בגובה הסובסידיה, והצרכנים נהנים מכל התועלת.

במקרים של עקומה גמישה לחלוטין, הכמות בדרך כלל משתנה בעקבות המס או הסובסידיה. לכן נוצר נטל עודף — קיטון ברווחה החברתית הנובע מסטייה מהכמות שהייתה מתקבלת בתחרות משוכללת. הרווחה החברתית היא סכום עודף הצרכן, עודף היצרן ותקבולי הממשלה; בסובסידיה, עלות הסובסידיה לממשלה נחשבת כהפחתה. גם כאשר העודף של הצד הגמיש הוא אפס, השינוי בכמות יוצר אובדן של עסקאות הדדיות ולכן נשאר רכיב של נטל עודף.

ביקוש או היצע קשיחים לחלוטין

עקומה קשיחה לחלוטין היא עקומה אנכית. הגמישות שלה שווה לאפס, והכמות קבועה לאורכה. הצד הקשיח אינו משנה את הכמות שהוא קונה או מוכר, גם אם המחיר משתנה.

אם עקומת הביקוש קשיחה לחלוטין, הצרכנים קונים כמות קבועה ללא תלות במחיר. הטלת מס תעלה את המחיר לצרכן בגובה המס כולו, בעוד המחיר ליצרן לא ישתנה. הצרכנים נושאים בכל הנטל. אם ניתנת סובסידיה, המחיר לצרכן יורד בגובה הסובסידיה כולו, והצרכנים נהנים מכל התועלת.

אם עקומת ההיצע קשיחה לחלוטין, היצרנים מציעים כמות קבועה ללא תלות במחיר. הטלת מס תוריד את המחיר ליצרן בגובה המס כולו, בעוד המחיר לצרכן לא ישתנה. היצרנים נושאים בכל הנטל. אם ניתנת סובסידיה, המחיר ליצרן עולה בגובה הסובסידיה כולו, והיצרנים נהנים מכל התועלת.

כאשר אחת העקומות קשיחה לחלוטין, הכמות בשוק אינה משתנה. מכיוון שאין סטייה מהכמות שהייתה מתקבלת בתחרות משוכללת, לא נוצר נטל עודף. המס או הסובסידיה יוצרים העברה בין הצרכנים, היצרנים והממשלה, אך אינם מקטינים את הרווחה החברתית מעבר להעברה עצמה.

במקרה של מס, תקבולי הממשלה שווים למס כפול הכמות הקבועה. במקרה של סובסידיה, עלות הממשלה שווה לסובסידיה כפול הכמות הקבועה. מכיוון שהכמות אינה משתנה, אין אובדן של עסקאות שהיו מועילות לשני הצדדים, ולכן אין רכיב של הפסד רווחה מעבר להעברה הכספית.

השוואת המקרים הקיצוניים

מקרה	מס קנייה ליחידה	סובסידיה ליחידה	נטל עודף
ביקוש גמיש לחלוטין	היצרנים נושאים בכל הנטל; המחיר לצרכן אינו משתנה	היצרנים נהנים מכל התועלת; המחיר לצרכן אינו משתנה	נוצר משום שהכמות משתנה
היצע גמיש לחלוטין	הצרכנים נושאים בכל הנטל; המחיר ליצרן אינו משתנה	הצרכנים נהנים מכל התועלת; המחיר ליצרן אינו משתנה	נוצר משום שהכמות משתנה
ביקוש קשיח לחלוטין	הצרכנים נושאים בכל הנטל; הכמות אינה משתנה	הצרכנים נהנים מכל התועלת; הכמות אינה משתנה	אין נטל עודף
היצע קשיח לחלוטין	היצרנים נושאים בכל הנטל; הכמות אינה משתנה	היצרנים נהנים מכל התועלת; הכמות אינה משתנה	אין נטל עודף