כלים לעידוד היצוא

שיעור זה עוסק בשלושה כלים ממשלתיים להגדלת היצוא במשק פתוח: מס על צריכה מקומית, סובסידיה לייצור מקומי ופרמיה ליצוא. כל כלי משנה באופן שונה את המחיר לצרכן ואת המחיר ליצרן, ולכן השפעתו על הייצור, הצריכה, היצוא, הוצאות הממשלה והפסד הרווחה אינה זהה.

תנאי המוצא במשק פתוח לייצוא

כאשר משק פתוח לסחר במחיר עולמי Pw ומייצא את המוצר, המחיר המקומי במצב המוצא שווה למחיר העולמי. נניח שהמשק קטן ביחס לשוק העולמי ואינו יכול להשפיע על המחיר העולמי, ושהמחיר העולמי כבר מבוטא בשקלים או לאחר התאמת שער חליפין ועלויות הובלה.

נסמן את הביקוש המקומי ב-D(P) ואת ההיצע המקומי ב-S(P). ללא התערבות ממשלתית, הצרכנים קונים D0 = D(Pw), היצרנים מייצרים S0 = S(Pw), והיצוא הוא X0 = S0 − D0.

נבחין בין שני מחירים לצורך מעקב אחר ההתערבות. מחיר לצרכן, Pd, הוא המחיר שהצרכן משלם בפועל עבור יחידה. מחיר ליצרן, Ps, הוא המחיר שהיצרן מקבל בפועל לאחר תשלום מס או קבלת סובסידיה. במצב ללא התערבות מתקיים Pd = Ps = Pw.

מס על צריכה מקומית

מס על צריכה מקומית הוא מס בגובה t לכל יחידה שנצרכת בשוק המקומי. המס אינו חל על יחידות מיוצאות, ולכן היצרן עדיין יכול לקבל Pw עבור יצוא. המחיר ליצרן נשאר Ps = Pw, ואילו הצרכן המקומי משלם Pd = Pw + t.

העלייה במחיר לצרכן מקטינה את הצריכה המקומית ל-D1 = D(Pw + t). הייצור המקומי אינו משתנה, משום שהמחיר ליצרן לא השתנה. לכן היצוא גדל ל-X1 = S0 − D1. השינוי ביצוא נובע כולו מירידה בצריכה: ΔX = D0 − D1.

הממשלה אינה מוציאה כסף אלא מגבה הכנסות בגובה t × D1. עם זאת, המס יוצר הפסד רווחה, הנקרא גם נטל עודף, משום שהוא מונע צריכה של יחידות שהערך שהצרכנים מייחסים להן גבוה מהמחיר העולמי. ההכנסה ממס היא העברה מהצרכנים לממשלה, אך הנטל מייצג אובדן של עסקאות מועילות.

בעקומות ליניאריות, הפסד הרווחה הוא שטח המשולש שבין עקומת הביקוש לבין המחיר העולמי, בין הכמות D1 לכמות D0, והוא שווה ל-0.5 × t × (D0 − D1).

סובסידיה לייצור מקומי

סובסידיה לייצור מקומי היא תשלום ממשלתי בגובה s לכל יחידה מיוצרת, בין אם היא נמכרת בשוק המקומי ובין אם היא מיוצאת. הסובסידיה מעלה את התמורה ליצרן ל-Ps = Pw + s. הצרכן המקומי ממשיך לשלם Pd = Pw, משום שהמחיר המקומי נקבע לפי המחיר העולמי והסובסידיה אינה משנה את מחיר הקנייה של הצרכן.

העלייה במחיר ליצרן מגדילה את הייצור ל-S1 = S(Pw + s). הצריכה המקומית אינה משתנה, כי Pd לא השתנה. לכן היצוא גדל ל-X1 = S1 − D0. השינוי ביצוא נובע כולו מעלייה בייצור: ΔX = S1 − S0.

עלות הסובסידיה לממשלה היא s × S1, כלומר התשלום ליחידה כפול כל הכמות המיוצרת לאחר ההתערבות. יש להבחין בין העלות התקציבית לבין הפסד הרווחה: חלק מהעלות עובר ליצרנים, אך נוצר גם הפסד רווחה, משום שהיחידות הנוספות מיוצרות בעלות שולית הגבוהה מהמחיר העולמי.

בעקומות ליניאריות, הפסד הרווחה הוא המשולש שבין עקומת ההיצע לבין המחיר העולמי, בין הכמות S0 לכמות S1, והוא שווה ל-0.5 × s × (S1 − S0).

פרמיה ליצוא

פרמיה ליצוא היא תשלום ממשלתי בגובה p לכל יחידה מיוצאת בלבד. היצרן מקבל Pw + p עבור יחידה שנמכרת לחוץ לארץ, ולכן לא יסכים למכור בשוק המקומי בפחות מסכום זה. לכן שני המחירים עולים: Ps = Pd = Pw + p.

העלייה במחיר פועלת בשני כיוונים. הייצור גדל ל-S1 = S(Pw + p), והצריכה המקומית קטנה ל-D1 = D(Pw + p). היצוא הוא X1 = S1 − D1, ולכן השינוי ביצוא הוא ΔX = (S1 − S0) + (D0 − D1). הפרמיה מגדילה את היצוא גם באמצעות עידוד הייצור וגם באמצעות הקטנת הצריכה המקומית.

עלות הפרמיה לממשלה היא p × X1, משום שהתשלום ניתן רק על יחידות מיוצאות. הפסד הרווחה כולל שני רכיבים: עיוות בייצור, בדומה לסובסידיה לייצור, ועיוות בצריכה, בדומה למס על צריכה. בעקומות ליניאריות, הפסד הרווחה הוא סכום שני משולשים: 0.5 × p × (S1 − S0) + 0.5 × p × (D0 − D1).

השוואת מס על צריכה, סובסידיה לייצור ופרמיה ליצוא

כלי מדיניות	מחיר לצרכן Pd	מחיר ליצרן Ps	מקור הגידול ביצוא	עלות תקציבית או הכנסה
מס על צריכה מקומית	Pw + t	Pw	הקטנת צריכה מקומית	הכנסה: t × D1
סובסידיה לייצור מקומי	Pw	Pw + s	הגדלת ייצור מקומי	הוצאה: s × S1
פרמיה ליצוא	Pw + p	Pw + p	הגדלת ייצור והקטנת צריכה	הוצאה: p × X1

הטבלה מראה שהבחירה בין הכלים אינה רק בחירה בגובה התשלום או המס ליחידה, אלא בחירה בערוץ שבו המשק מגדיל את היצוא. מס על צריכה פוגע בצרכנים אך אינו מגדיל את הייצור. סובסידיה לייצור מסייעת ליצרנים אך אינה משנה את הצריכה. פרמיה ליצוא משנה את שני הצדדים, ולכן עבור שיעור נתון ליחידה היא עשויה להגדיל את היצוא יותר, אך גם יוצרת עיוות הן בייצור והן בצריכה.

אם נדרשת תוספת יצוא מסוימת, יש לבחור בכלי ולחשב את השיעור ליחידה שיביא ל-X1 הרצוי. במס על צריכה נדרש להקטין את הצריכה מהרמה D0 לרמה מתאימה. בסובסידיה לייצור נדרש להגדיל את הייצור מהרמה S0 לרמה מתאימה. בפרמיה ליצוא התוספת יכולה להתחלק בין הגדלת הייצור להקטנת הצריכה.

סדר חישוב השינויים והפסד הרווחה

בשאלה חישובית יש להתחיל במצב המוצא: חישוב D0, S0 ו-X0 לפי המחיר העולמי. לאחר מכן יש לזהות את הכלי ואת גובה המס, הסובסידיה או הפרמיה ליחידה, ולגזור את Pd ואת Ps. רק אז מחשבים את D1 ואת S1 לפי המחירים הרלוונטיים לעקומת הביקוש ולעקומת ההיצע.

את היצוא החדש מחשבים תמיד כהפרש בין הייצור לצריכה: X1 = S1 − D1. את השינוי ביצוא מחשבים כ-X1 − X0. יש לבדוק אם השינוי נבע מעלייה בייצור, מירידה בצריכה, או משניהם יחד.

לחישוב העלות התקציבית יש להכפיל את התשלום ליחידה בבסיס המתאים: בסיס הצריכה במס, בסיס הייצור בסובסידיה לייצור, ובסיס היצוא בפרמיה. לחישוב הפסד הרווחה יש לחשב את השטח שאבד בגלל הסטייה מהכמות היעילה במחיר העולמי: משולש בצריכה עבור מס, משולש בייצור עבור סובסידיה לייצור, ושני משולשים עבור פרמיה ליצוא.