מבנק מרכזי לכמות כסף במשק

השיעור עוסק בהבחנה בין בסיס הכסף לבין כמות הכסף, ובאופן שבו החלטות הבנק המרכזי והתנהגות הבנקים והציבור מתרגמות אותן לגודל אמצעי התשלום במשק. הרעיון המרכזי הוא שהבנק המרכזי שולט ברכיב הבסיסי של הכסף, אך היקף אמצעי התשלום בפועל תלוי גם ברזרבות הבנקים, ביחס הרזרבה ובבחירת הציבור בין מזומן לפיקדונות.

בסיס הכסף: מזומן בידי הציבור ורזרבות הבנקים

בסיס הכסף הוא סך המזומן שבידי הציבור והרזרבות של הבנקים. הוא כולל שני רכיבים: מזומן בידי הציבור ורזרבות הבנקים. מזומן בידי הציבור הוא שטרות ומטבעות המוחזקים בידי משקי בית ועסקים מחוץ למערכת הבנקאית. רזרבות הבנקים הן כספים נזילים המוחזקים בידי הבנקים המסחריים, כמזומן בכספותיהם או כפיקדונות בבנק המרכזי.

בסיס הכסף אינו זהה לכמות הכסף הכוללת במשק. הוא מודד את הכסף שנוצר ישירות על ידי הבנק המרכזי ואת הרזרבות הזמינות למערכת הבנקאית, אך אינו כולל את כל הפיקדונות שנוצרו באמצעות פעילות הבנקים. לכן, שינוי בבסיס הכסף הוא נקודת מוצא לניתוח, אך לא תמיד מספיק כדי לדעת מה יקרה להיקף אמצעי התשלום.

כמות הכסף: מזומן בידי הציבור ופיקדונות עו״ש

כמות הכסף, או כמות אמצעי התשלום, היא סך האמצעים הזמינים לביצוע תשלומים במשק. במודל הבסיסי הנלמד כאן היא כוללת את המזומן בידי הציבור ואת פיקדונות העו״ש. פיקדונות עו״ש הם חשבונות בנק נזילים שמהם ניתן למשוך כספים או לבצע תשלומים באופן מיידי, ולכן הם נחשבים חלק מאמצעי התשלום.

ניתן לכתוב את הקשר כך: כמות הכסף = מזומן בידי הציבור + פיקדונות עו״ש. ההבחנה בין בסיס הכסף לכמות הכסף חשובה משום שפיקדונות העו״ש אינם נוצרים רק מהפקדות של מזומן קיים. הבנקים יכולים להרחיב אשראי, ובכך ליצור פיקדונות נוספים, כל עוד הם עומדים בדרישות הרזרבה. לכן כמות הכסף יכולה להיות גדולה מבסיס הכסף.

חישוב פיקדונות עו״ש מתוך רזרבות ויחס רזרבה

יחס הרזרבה הוא היחס בין רזרבות הבנקים לבין פיקדונות העו״ש שלהם. כאשר מדובר ביחס רזרבה נדרש, הכוונה לשיעור המינימלי שהבנקים חייבים להחזיק מול פיקדונותיהם. אם הבנקים עומדים בדיוק ביחס הנדרש ואין רזרבות עודפות, כלומר רזרבות שמעבר לנדרש, ניתן לחשב את פיקדונות העו״ש כך:

פיקדונות עו״ש = רזרבות הבנקים ÷ יחס הרזרבה.

לדוגמה, אם רזרבות הבנקים הן 200 מיליון ש״ח ויחס הרזרבה הוא 0.25, פיקדונות העו״ש יהיו 800 מיליון ש״ח. אם יחס הרזרבה יורד ל־0.20, אותן רזרבות יכולות לתמוך ב־1,000 מיליון ש״ח של פיקדונות עו״ש. אם יחס הרזרבה עולה ל־0.50, אותן רזרבות תומכות רק ב־400 מיליון ש״ח של פיקדונות.

רזרבות הבנקים במיליוני ש״ח	יחס הרזרבה	פיקדונות עו״ש במיליוני ש״ח
200	0.25	800
200	0.20	1,000
200	0.50	400

הטבלה ממחישה שכאשר יחס הרזרבה נמוך, כל יחידת רזרבות יכולה לתמוך בהיקף גדול יותר של פיקדונות. לעומת זאת, יחס רזרבה גבוה מגביל את יכולת הבנקים ליצור פיקדונות על בסיס אותן רזרבות. בדרך כלל מניחים שיחס הרזרבה קטן מ־1, ולכן כל רזרבה יכולה לתמוך ביותר מיחידה אחת של פיקדונות עו״ש.

פעולות הבנק המרכזי והשפעתן על בסיס הכסף

הבנק המרכזי יכול לשנות את בסיס הכסף באמצעות פעולות בשוק הפתוח, כלומר רכישה או מכירה של ניירות ערך מול הציבור או הבנקים. כאשר הבנק המרכזי רוכש ניירות ערך, הוא מוסיף כסף למשק: המוכר מקבל תמורה, שעשויה להגדיל את המזומן שבידיו או את הרזרבות של הבנק שבו מתנהל חשבונו. בכך גדל בסיס הכסף.

כאשר הבנק המרכזי מוכר ניירות ערך, הכיוון הפוך. הציבור או הבנקים משלמים תמורת הניירות, ובכך נגרעים מזומן או רזרבות מהמשק. לכן מכירת ניירות ערך מקטינה את בסיס הכסף. פעולות אלה נקראות לעיתים עירוי חיצוני, משום שהן משנות את בסיס הכסף דרך פעולה של הבנק המרכזי מול המשק.

השפעת שינוי יחס הרזרבה על כמות הכסף

שינוי יחס הרזרבה הנדרש אינו משנה בהכרח את בסיס הכסף עצמו, אך הוא משנה את הקשר בין הרזרבות לפיקדונות העו״ש. אם הבנק המרכזי מעלה את יחס הרזרבה, הבנקים נדרשים להחזיק רזרבות גבוהות יותר מול כל פיקדון עו״ש. בהינתן רזרבות קבועות, פיקדונות העו״ש שהבנקים יכולים לתמוך בהם קטנים, ולכן כמות הכסף עשויה לקטון.

אם הבנק המרכזי מוריד את יחס הרזרבה, כל יחידת רזרבות נדרשת לתמוך בפחות פיקדונות, ולכן הבנקים יכולים להרחיב פיקדונות ואשראי. בהינתן רזרבות קבועות, פיקדונות העו״ש יכולים לגדול, וכמות הכסף עשויה לגדול. ההשפעה המדויקת תלויה גם בגובה המזומן בידי הציבור וגם בהנחה שהבנקים מנצלים את הרזרבות העומדות לרשותם.

מעבר בין מזומן לפיקדונות והשפעתו על כמות הכסף

גם החלטות הציבור משפיעות על הקשר בין בסיס הכסף לכמות הכסף. כאשר הציבור מעביר מזומן מחזקתו לחשבון עו״ש, המזומן בידי הציבור קטן ופיקדונות העו״ש גדלים באותו סכום. בשינוי מיידי זה, סך אמצעי התשלום אינו חייב להשתנות, משום שרכיב אחד של כמות הכסף יורד ורכיב אחר עולה.

עם זאת, ההעברה לבנק מגדילה את רזרבות הבנקים. אם לבנקים נוצרות רזרבות מעבר לנדרש, הם יכולים להשתמש בהן להרחבת אשראי, ובכך ליצור פיקדונות נוספים. לכן, לאחר התאמת המערכת הבנקאית, כמות הכסף יכולה לגדול מעבר לשינוי הראשוני בהרכב הנכסים. לעומת זאת, אם הציבור מגדיל את אחזקותיו במזומן ומושך פיקדונות, הרזרבות קטנות ויכולת הבנקים לתמוך בפיקדונות יורדת.

הקשר בין פעולות הבנק המרכזי לבסיס הכסף ולכמות הכסף

הבנק המרכזי משפיע תחילה על בסיס הכסף באמצעות רכישת או מכירת נכסים, אך ההשפעה על כמות הכסף עוברת דרך מערכת הבנקים והתנהגות הציבור. רכישה של ניירות ערך מגדילה את הרזרבות או את המזומן, ויכולה לאפשר לבנקים להרחיב פיקדונות עו״ש. מכירה של ניירות ערך מקטינה את הרזרבות או את המזומן, ועשויה לצמצם פיקדונות.

במקביל, שינוי יחס הרזרבה משנה את היחס בין הרזרבות הקיימות לפיקדונות האפשריים. עלייה ביחס הרזרבה מצמצמת את פיקדונות העו״ש האפשריים, וירידה ביחס הרזרבה מרחיבה אותם. לכן, כדי להעריך שינוי בכמות הכסף, יש לבדוק לא רק את הפעולה בבסיס הכסף, אלא גם את יחס הרזרבה ואת הרכב הכסף שהציבור בוחר להחזיק במזומן לעומת פיקדונות עו״ש.