מעקומת העלות השולית להיצע

השיעור מסביר כיצד החלטת הייצור של פירמה תחרותית נגזרת מעלויותיה, וכיצד מזוהה הקטע בעקומת העלות השולית המשמש כעקומת ההיצע. הפירמה מקבלת את המחיר כנתון ובוחרת לייצר עד שהמחיר משתווה לעלות השולית; מכאן אפשר לגזור את הכמות המוצעת בכל מחיר, ובהמשך גם את ההיצע הענפי.

העלות השולית כעקומת ההיצע של הפירמה

בשוק תחרותי הפירמה היא מקבלת מחיר: היא אינה קובעת את מחיר המוצר, אלא רואה את המחיר השוקי, המסומן Px, כנתון. מטרתה היא מקסום רווחים, ולכן היא משווה את התוספת להכנסה מייצור יחידה נוספת לתוספת לעלות של אותה יחידה. התוספת להכנסה היא המחיר Px, והתוספת לעלות היא עלות שולית (MC) — העלות של ייצור היחידה האחרונה.

נקודת הייצור הממקסמת רווח מתקבלת כאשר המחיר שווה לעלות השולית: Px = MC. אם יש כמה נקודות שבהן מתקיים שוויון, נבחרת הנקודה שבה העלות השולית במגמת עלייה; לכן, אם יש שתי נקודות חיתוך, הפירמה תבחר בכמות הגדולה יותר. עליית העלות השולית קשורה לחוק התפוקה השולית הפוחתת: כאשר לפחות גורם ייצור אחד קבוע, הוספת יחידות של גורם ייצור משתנה מביאה בסופו של דבר לתוספת תפוקה קטנה יותר, ולכן עלות היחידה הנוספת עולה.

עם זאת, לא כל עקומת העלות השולית היא עקומת ההיצע. בטווח הקצר הפירמה נושאת גם בעלויות קבועות, אך ההחלטה אם לייצר תלויה ביכולתה לכסות את העלויות המשתנות. אם המחיר נמוך מהמינימום של העלות המשתנה הממוצעת (AVC) — העלות המשתנה ליחידה — מוטב לפירמה להפסיק לייצר, והכמות המוצעת היא אפס. לכן עקומת ההיצע של הפירמה היא הקטע העולה של עקומת העלות השולית שנמצא מעל נקודת המינימום של העלות המשתנה הממוצעת.

מציאת הכמות המוצעת לכל מחיר נתון

כדי למצוא את הכמות שהפירמה תציע במחיר נתון, מציבים את המחיר בתנאי מקסום הרווחים ומבודדים את הכמות. אם נתונה משוואת עלות שולית, למשל MC = 2X + 20, תנאי ההיצע הוא Px = 2X + 20. מכאן מתקבל הקשר בין המחיר לכמות המוצעת: X = (Px − 20) / 2.

עבור מחיר של 120, למשל: 120 = 2X + 20, ולכן 2X = 100 והכמות המוצעת היא X = 50. אם הצבת המחיר מניבה כמות שלילית, סימן שהמחיר נמוך מהמחיר שבו מתחיל ההיצע; במצב כזה אין לפרש את התוצאה ככמות שלילית, אלא הכמות המוצעת היא אפס.

כאשר יש נתון על עלות משתנה ממוצעת, יש לבדוק גם את תנאי הסגירה. אם המחיר הנתון נמוך מהמינימום של AVC, הפירמה לא תייצר כלל, גם אם משוואת MC נותנת ערך חיובי. אם המחיר גבוה מסף הסגירה, הכמות המוצעת נקראת ישירות מהקטע הרלוונטי של MC.

תנועה לאורך עקומת ההיצע והזזה של העקומה

יש להבחין בין שינוי בכמות המוצעת לשינוי בהיצע עצמו. שינוי במחיר המוצר עצמו גורם לתנועה לאורך עקומת ההיצע: עלייה במחיר מביאה לכמות מוצעת גדולה יותר, וירידה במחיר מביאה לכמות מוצעת קטנה יותר. העקומה אינה זזה; הנקודה הנבחרת נעה על אותה עקומה.

הזזה של עקומת ההיצע מתרחשת כאשר משתנה גורם שאינו מחיר המוצר. בין הגורמים המרכזיים:

• שינוי במספר הפירמות בענף: כניסת פירמות מגדילה את ההיצע, ויציאת פירמות מקטינה אותו.
• שינוי במחיר גורם ייצור משתנה, כגון שכר עבודה או מחיר חומרי גלם: עלייה במחיר זה מגדילה את העלות השולית ומקטינה את ההיצע, וירידה מקטינה את העלות ומגדילה את ההיצע.
• שינוי טכנולוגי: שיפור טכנולוגי מגדיל את ההיצע, והרעה טכנולוגית מקטינה אותו.

גידול בהיצע מתבטא בתנועה של העקומה ימינה ולמטה: עבור כל מחיר נתון מוצעת כמות גדולה יותר. קיטון בהיצע מתבטא בתנועה שמאלה ולמעלה: עבור כל מחיר נתון מוצעת כמות קטנה יותר.

מצירוף היצעי הפירמות לעקומת ההיצע הענפית

עקומת ההיצע הענפית מתקבלת מצירוף החלטות ההיצע של כל הפירמות בענף. הצירוף הוא סכום אופקי: בכל מחיר נתון מסכמים את הכמויות שכל פירמה מוכנה להציע, ולא את המחירים. אם יש n פירמות זהות שלכל אחת מהן אותה פונקציית עלות שולית, ההיצע הענפי הוא הכפלה של היצע הפירמה הבודדת במספר הפירמות.

לדוגמה, אם לכל פירמה מתקיים MC = 2x + 20, היצע הפירמה הוא x = (Px − 20) / 2. בענף שבו פועלות 10 פירמות זהות, ההיצע הענפי הוא X = 10 · (Px − 20) / 2, כלומר X = 5Px − 100. הטבלה הבאה מראה כיצד מסכמים את הכמויות בכל מחיר:

מחיר, Px	כמות מוצעת לפירמה אחת	כמות מוצעת בענף עם 10 פירמות
20	0	0
40	10	100
60	20	200
80	30	300
100	40	400
120	50	500

כאשר משתנה גורם המשפיע על כל הפירמות, כגון מחיר גורם ייצור משתנה או טכנולוגיה, משתנה עקומת העלות השולית של כל פירמה, ולכן גם ההיצע הענפי כולו זז. לעומת זאת, שינוי במחיר המוצר עצמו יוצר תנועה לאורך ההיצע הענפי הקיים, בדומה לתנועה לאורך ההיצע של פירמה בודדת.