פירוק שוק לקבוצות חלקיות

כאשר בענף תחרותי פועלות כמה קבוצות של צרכנים או יצרנים, ייתכן ששינוי כלכלי לא משפיע על כולן באופן זהה. במקרה כזה יש להפריד בין ההתנהגות של כל קבוצה לבין ההתנהגות של הענף כולו. המחיר נקבע בשוק המצרפי, אך הכמות שנצרכת או מיוצרת על ידי כל קבוצה נגזרת מהעקומה שלה באותו מחיר.

זיהוי מצב שבו נדרש פירוק לקבוצות

פירוק לקבוצות נדרש כאשר מתקיימים שני תנאים במצטבר. ראשית, בענף קיימות לפחות שתי קבוצות שונות של צרכנים או של יצרנים. שנית, השאלה בוחנת קבוצה מסוימת או חלק מהקבוצות, ולא רק את שיווי המשקל של הענף כולו.

קבוצה יכולה להיות מוגדרת לפי מאפיין כלכלי משותף, כגון אזור גאוגרפי, רמת הכנסה, טעמים, טכנולוגיית ייצור או רגישות למחיר. ההבחנה חשובה משום שקבוצות שונות עשויות להגיב אחרת לאותו אירוע. לדוגמה, מוצר יכול להיות נורמלי, כלומר הביקוש לו עולה כאשר ההכנסה עולה, עבור קבוצת צרכנים אחת, וניטרלי, כלומר הביקוש לו אינו משתנה כאשר ההכנסה משתנה, עבור קבוצה אחרת.

אם השאלה עוסקת רק במחיר ובכמות הכוללים בענף, אין הכרח לשרטט גרף נפרד לכל קבוצה. לעומת זאת, אם נדרשת מסקנה לגבי קבוצה אחת, יש להציג את הניתוח ברמת הקבוצה וברמת הענף גם יחד.

שרטוט גרף לכל קבוצה לצד גרף ענפי מצרפי

כלל הגרפים הוא מספר הקבוצות ועוד גרף ענפי אחד. אם יש שתי קבוצות צרכנים, יופיעו שלושה גרפים: גרף לקבוצה הראשונה, גרף לקבוצה השנייה וגרף של השוק המצרפי. אם יש שלוש קבוצות, יופיעו ארבעה גרפים.

בגרף של קבוצת צרכנים משרטטים רק את עקומת הביקוש של אותה קבוצה. בגרף של קבוצת יצרנים משרטטים רק את עקומת ההיצע של אותה קבוצה. אין להוסיף עקומת היצע לקבוצת צרכנים או עקומת ביקוש לקבוצת יצרנים, אלא אם כן השאלה מגדירה במפורש התנהגות כפולה.

הגרף הענפי, כלומר הגרף של השוק המצרפי, מציג את העקומה המצרפית של הקבוצות ואת העקומה הנוספת הדרושה לקביעת שיווי משקל. כאשר הקבוצות הן קבוצות צרכנים, הגרף הענפי יכלול את הביקוש המצרפי ואת ההיצע הענפי. כאשר הקבוצות הן קבוצות יצרנים, הגרף הענפי יכלול את ההיצע המצרפי ואת הביקוש הענפי.

רמת הניתוח	מה מופיע בגרף	תפקיד בניתוח
קבוצת צרכנים	עקומת ביקוש קבוצתית	רכיב בביקוש המצרפי
קבוצת יצרנים	עקומת היצע קבוצתית	רכיב בהיצע המצרפי
שוק מצרפי	עקומות מצרפיות והחיתוך שלהן	קביעת המחיר והכמות הענפיים

בכל הגרפים יש לסמן את ציר המחיר ואת ציר הכמות. לאחר שנמצא מחיר שיווי המשקל הענפי, יש להקרין אותו אל הגרפים הקבוצתיים, משום שכל הקבוצות פועלות מול אותו מחיר שוק.

חיבור כמויות הקבוצות לכמות הכוללת

החיבור בין הקבוצות הוא חיבור אופקי של כמויות. עבור כל מחיר נתון, בודקים כמה יחידות מוכנה כל קבוצה לקנות או למכור, ואז סוכמים את הכמויות. אם יש שתי קבוצות צרכנים, הביקוש המצרפי הוא סכום הביקושים הפרטיים: Q_D(P) = Q_A(P) + Q_B(P). אם יש שלוש קבוצות, מוסיפים גם את Q_C(P).

כאשר עקומה קבוצתית אחת זזה, העקומה המצרפית זזה אף היא, אך לא בהכרח באותו מרחק כמו העקומה הקבוצתית. הסיבה היא שהקבוצות האחרות עשויות להישאר ללא שינוי או להגיב בעוצמה שונה. לכן אין להניח ששינוי בביקוש קבוצה אחת שקול לשינוי זהה בביקוש הענפי כולו.

בשאלות שבהן נתון שינוי מספרי, יש לחשב תחילה את העקומה המצרפית החדשה ורק לאחר מכן לגזור את המחיר והכמות בענף. בשאלות איכותיות, יש לזהות את כיוון התזוזה של העקומה המצרפית ולהסיק ממנה את כיוון השינוי במחיר הענפי.

קביעת שיווי המשקל הענפי והסקת ההשפעה על כל קבוצה

שיווי המשקל הענפי נקבע בחיתוך של הביקוש המצרפי וההיצע המצרפי. בחיתוך זה מתקבלים מחיר ענפי P* וכמות ענפית Q*. זהו המחיר הרלוונטי לכל הקבוצות בשוק תחרותי שבו אין הבחנה בין צרכנים או בין יצרנים.

לאחר מציאת המחיר הענפי בודקים כל קבוצה בנפרד. את הכמות של קבוצת צרכנים מוצאים על עקומת הביקוש שלה במחיר P*. את הכמות של קבוצת יצרנים מוצאים על עקומת ההיצע שלה במחיר P*. אין לקבוע מחיר נפרד לכל קבוצה, אלא אם כן השאלה עוסקת בפירוש בהבחנת מחירים או בשווקים נפרדים לחלוטין.

ההשפעה על קבוצה יכולה לנבוע משני ערוצים. הערוץ הראשון הוא שינוי בנתוני הקבוצה עצמה, כגון הכנסה, טעמים או עלות ייצור, ולכן הוא מזיז את העקומה הקבוצתית. הערוץ השני הוא שינוי במחיר השוק, שנובע מהתאמת הענף כולו, ולכן הוא מופיע כתנועה לאורך העקומה הקבוצתית. קבוצה שלא חל שינוי בנתוניה עשויה בכל זאת לשנות את הכמות שלה, משום שהמחיר הענפי השתנה.

הבחנה בין הזזת עקומה לתנועה לאורך העקומה

הבחנה זו היא תנאי להסקה נכונה. אם גורם השינוי שייך לקבוצה מסוימת, כגון עלייה בהכנסת הצרכנים שלה או עלייה בעלות הייצור שלה, העקומה של אותה קבוצה זזה. לעומת זאת, אם הגורם הוא מחיר השוק בלבד, הקבוצה אינה מזיזה את העקומה אלא נעה לאורכה.

טעות נפוצה היא לייחס לקבוצה שלא הושפעה ישירות מהשינוי תזוזה של העקומה. אם הביקוש של קבוצה מסוימת לא השתנה, העקומה שלה נשארת במקומה, וכל שינוי בכמות שלה נובע מתנועה לאורך העקומה בעקבות המחיר הענפי החדש. באופן דומה, אם ההיצע של קבוצת יצרנים לא השתנה, אין להזיז את עקומת ההיצע שלה רק משום שהמחיר בענף השתנה.

יישום: שתי קבוצות צרכנים עם תגובה שונה להכנסה

נניח שבענף תחרותי קיימות שתי קבוצות צרכנים: קבוצת הצפון וקבוצת הדרום. המוצר הוא נורמלי עבור קבוצת הצפון וניטרלי עבור קבוצת הדרום. כעת חלה עלייה בהכנסתם של כל הצרכנים במשק.

בשלב הראשון מזהים את ההשפעה הישירה על כל קבוצה. מכיוון שהמוצר נורמלי עבור קבוצת הצפון, עלייה בהכנסה מגדילה את הביקוש שלה, ולכן עקומת הביקוש של הצפון זזה ימינה. מכיוון שהמוצר ניטרלי עבור קבוצת הדרום, עלייה בהכנסה אינה משנה את הביקוש שלה, ולכן עקומת הביקוש של הדרום נשארת במקומה.

בשלב השני בונים את הביקוש המצרפי. מכיוון שביקוש הצפון גדל וביקוש הדרום לא השתנה, הביקוש המצרפי זז ימינה. בהנחה שעקומת ההיצע הענפית רגילה ועולה, מחיר שיווי המשקל הענפי עולה והכמות הענפית עולה.

בשלב השלישי גוזרים את ההשפעה על קבוצת הדרום. הקבוצה עצמה לא חוותה שינוי בביקוש, אך היא ניצבת מול מחיר ענפי גבוה יותר. לכן היא נעה לאורך עקומת הביקוש הקבועה שלה, והכמות הנצרכת שלה קטנה. זוהי דוגמה לכך שקבוצה יכולה להיפגע משינוי שנגרם על ידי קבוצה אחרת, אף שהנתונים שלה עצמה לא השתנו.

בשלב הרביעי בודקים את קבוצת הצפון. הכמות שלה נקבעת לפי עקומת הביקוש החדשה במחיר הענפי החדש. עליית המחיר בולמת חלקית את הגידול בביקוש, אך מכיוון שהעקומה שלה זזה ימינה, הכמות הסופית של הקבוצה נגזרת מהשילוב של הזזה זו ומהמחיר החדש.