תמהיל מדיניות פיסקלית ומוניטרית

הפרק דן בשילוב בין פעולות הממשלה בשוק המוצרים לבין פעולות הבנק המרכזי בשוק הכסף. הרעיון המרכזי הוא שהחלטה פיסקלית אינה משפיעה רק על הביקוש המצרפי אלא גם על הריבית, והחלטה מוניטרית אינה משפיעה רק על הריבית אלא גם על ההשקעה ועל התוצר. כאשר יש שני יעדים נפרדים, תוצר וריבית, נדרש שימוש מתואם בשני כלים.

שני שווקים ושני כלי מדיניות

מדיניות פיסקלית היא שינוי בהוצאות הממשלה, במיסים או בתשלומי העברה, כלומר העברות כספיות לציבור כגון קצבאות, במטרה להשפיע על הביקוש המצרפי בשוק המוצרים. ביקוש מצרפי הוא סך הביקושים למוצרים ולשירותים במשק. מדיניות מוניטרית היא פעולה של הבנק המרכזי לשינוי היצע הכסף במשק, ובמודל הקיינסיאני המשולב היא משפיעה תחילה על שוק הכסף ועל הריבית.

במודל הקיינסיאני המשולב, המנתח יחד את שוק המוצרים ואת שוק הכסף, יש שני משתנים אנדוגניים מרכזיים, כלומר משתנים שהמודל קובע בתוכו: תוצר וריבית. שוק המוצרים קובע את רמת התוצר שבה הביקוש המצרפי שווה לרמת התוצר, ושוק הכסף קובע את הריבית שבה הביקוש לכסף שווה להיצע הכסף. הריבית היא החיבור בין השווקים: היא משפיעה על ההשקעה, שהיא מרכיב בביקוש המצרפי, ורמת התוצר משפיעה על הביקוש לכסף.

כלי מדיניות	פעולה לדוגמה	הערוץ הראשוני	השפעה על התוצר	השפעה על הריבית
מדיניות פיסקלית מרחיבה	הגדלת הוצאות ממשלה או תשלומי העברה	עליית הביקוש המצרפי	התוצר עולה	הריבית עולה בשל עליית הביקוש לכסף
מדיניות פיסקלית מתכווצת	הקטנת הוצאות או העלאת מיסים	ירידת הביקוש המצרפי	התוצר יורד	הריבית יורדת בשל ירידה בביקוש לכסף
מדיניות מוניטרית מרחיבה	הגדלת היצע הכסף	עודף היצע כסף בשוק הכסף	התוצר עולה דרך עליית ההשקעה	הריבית יורדת
מדיניות מוניטרית מתכווצת	הקטנת היצע הכסף	עודף ביקוש לכסף	התוצר יורד דרך ירידת ההשקעה	הריבית עולה

מדיניות פיסקלית מרחיבה והיווצרות הדחיקה

כאשר הממשלה מגדילה הוצאות, הביקוש המצרפי עולה. אם במשק יש אבטלה, הפירמות מגיבות בעליית הייצור, ולכן התוצר עולה. אולם עליית התוצר מגדילה את הביקוש לכסף, משום שלצורכי עסקאות נדרש יותר כסף. אם היצע הכסף לא משתנה, נוצר עודף ביקוש לכסף, והריבית עולה.

עליית הריבית פוגעת בהשקעה, משום שההשקעה מושפעת מהריבית בקשר הפוך. ככל שההשקעה רגישה יותר לריבית, הירידה בהשקעה גדולה יותר. לכן הגידול בפועל בתוצר קטן מהגידול הראשוני בביקוש המצרפי. תופעה זו נקראת דחיקה: חלק מהגידול בהוצאה הממשלתית או בביקוש הפרטי נדחק בגלל עליית הריבית.

דרך המימון משפיעה על עוצמת התופעה. כאשר הממשלה מממנת את הגידול בהוצאות באמצעות מלווה מהציבור, כלומר מכירת אגרות חוב לציבור, אין שינוי מיידי בהיצע הכסף, ולכן הלחץ על הריבית נותר בעינו. לעומת זאת, אם המימון כולל מלווה מהבנק המרכזי, יש לפעולה גם רכיב מוניטרי, והיא עשויה להגדיל את היצע הכסף או למתן את עליית הריבית.

התאמת היצע הכסף למניעת דחיקה

כדי למנוע דחיקה, הבנק המרכזי יכול להתאים את היצע הכסף לשינוי בשוק המוצרים. אם הממשלה מבצעת מדיניות פיסקלית מרחיבה והבנק המרכזי מעוניין שהריבית לא תעלה, עליו להגדיל את היצע הכסף בשיעור שיספוג את העלייה בביקוש לכסף.

ההתאמה יכולה להיות מלאה או חלקית. התאמה מלאה פירושה שהריבית נשארת ברמת היעד, ולכן ההשקעה אינה נדחקת. התאמה חלקית פירושה שהריבית עולה, אך פחות מאשר ללא התערבות מוניטרית. במקרה שבו הבנק המרכזי אינו משנה את היצע הכסף, כל הלחץ בשוק הכסף מתבטא בעליית ריבית, והדחיקה גדולה יותר.

התוצאה תלויה ברגישויות במשק. אם הביקוש לכסף רגיש מאוד לשינויים בתוצר, עליית התוצר תגדיל מאוד את הביקוש לכסף. אם ההשקעה רגישה מאוד לריבית, עליית ריבית קטנה תגרום לירידה משמעותית בהשקעה. לכן חישוב התמהיל אינו מתבסס רק על גודל הגירעון או ההוצאה, אלא גם על מבנה הביקוש לכסף ועל רגישות ההשקעה לריבית.

השגת יעד תוצר תוך שמירה על יעד ריבית

נניח שיש למשק יעד תוצר ויעד ריבית. יעד התוצר יכול לנבוע מרצון לצמצם אבטלה או לסגור פער דפלציוני, כלומר מצב שבו התוצר בפועל נמוך מרמת התוצר בתעסוקה מלאה. יעד הריבית יכול לנבוע מרצון לשמור על יציבות פיננסית או על רמת השקעה רצויה. אם הממשלה משתמשת רק במדיניות פיסקלית, היא עשויה להגדיל את התוצר, אך הריבית תעלה. אם הבנק המרכזי משתמש רק במדיניות מוניטרית, הוא עשוי להשפיע על הריבית, אך לא בהכרח ישיג את התוצר הרצוי.

הפתרון הוא חישוב משותף של שני השינויים. תחילה נבחן את השינוי הפיסקלי הדרוש כדי להעביר את הביקוש המצרפי לרמת התוצר הרצויה, תוך התחשבות במכפיל, כלומר ביחס בין השינוי הראשוני בביקוש המצרפי לבין השינוי הסופי בתוצר, ובהשפעת הריבית על ההשקעה. לאחר מכן נבחן את השינוי בהיצע הכסף הדרוש כדי ששוק הכסף יהיה בשיווי משקל באותה רמת תוצר ובאותה ריבית יעד.

אם התוצר היעד גבוה מהתוצר הקיים, הביקוש לכסף יהיה גבוה יותר. כדי שהריבית לא תעלה, היצע הכסף צריך לגדול בהתאם. אם היצע הכסף לא יותאם, שוק הכסף יגיע לאיזון רק בריבית גבוהה יותר, והיא תפגע בהשקעה.

שני יעדים בלתי תלויים מחייבים שני כלים

יעד תוצר ויעד ריבית הם שני יעדים בלתי תלויים: אי אפשר לגזור את שניהם מכלי אחד בלבד. מדיניות פיסקלית משנה בעיקר את הביקוש המצרפי, אך יש לה גם השפעה עקיפה על הריבית. מדיניות מוניטרית משנה בעיקר את הריבית, אך יש לה גם השפעה עקיפה על התוצר. לכן, אם קובעי המדיניות רוצים לקבוע גם את רמת התוצר וגם את רמת הריבית, עליהם להשתמש בשני כלים ולתאם ביניהם.

התיאום אינו אומר שהממשלה והבנק המרכזי חייבים לפעול באותו כיוון בכל מצב. יש מצבים שבהם נדרשת מדיניות פיסקלית מרחיבה עם מדיניות מוניטרית מרחיבה, כדי להגדיל תוצר בלי להעלות ריבית. יש מצבים שבהם נדרשת מדיניות פיסקלית מתכווצת עם מדיניות מוניטרית מרחיבה, כדי להקטין גירעון בלי להעלות ריבית או כדי לשמור על התוצר. העיקרון הוא שהכלי הפיסקלי והכלי המוניטרי נבחרים כך שהשפעותיהם המשותפות יתאימו לשני היעדים, ולא רק לאחד מהם.