מה צריך לדעת על «בחירת ענפים לפונקציות טריגונומטריות הפוכות»?
הפונקציות sin, cos ו־tan הן מחזוריות, ולכן הן מחזירות את אותו ערך עבור זוויות רבות שונות — וזו בדיוק הסיבה שאי אפשר להגדיר להן פונקציה הפוכה על כל הישר. בשיעור זה נלמד את הרעיון המרכזי: כדי ליצור פונקציה הפוכה, מגבילים את התחום לענף ראשי — קטע שבו הפונקציה חד־חד־ערכית. כך למשל מקבלים את \arcsin x על \left[-\frac{\pi}{2},\frac{\pi}{2}\right] ואת \arccos x על [0,\pi]. הבחירה הזו קריטית: כל זהות וכל חישוב עם פונקציה הפוכה חייבים להיבדק מול הטווח שנבחר, ולא פעם זה ההבדל בין תשובה נכונה לטעות בבחינה.
בחירת ענפים לפונקציות טריגונומטריות הפוכות
השיעור עוסק בבחירה שיטתית של קטע שבו פונקציה טריגונומטרית נעשית הפיכה, ובהגדרת הפונקציה ההפוכה על קטע זה. הרעיון המרכזי הוא שהפונקציות sin, cos ו־tan הן מחזוריות ולכן אינן חד־חד־ערכיות על תחומן הטבעי; כדי לקבל פונקציה הפוכה יש להגביל את התחום לענף ראשי, וכל זהות שמערבת פונקציה הפוכה חייבת להיבדק מול הטווח הזה.
מדוע נדרשת הגבלת תחום לפני הגדרת פונקציה הפוכה
פונקציה הפוכה מוגדרת רק כאשר לכל ערך בטווח יש קלט יחיד. פונקציות טריגונומטריות הן מחזוריות: sinx=sin(x+2π), cosx=cos(x+2π), tanx=tan(x+π).
לכן הן אינן חד־חד־ערכיות על תחום המספרים הממשיים כולו.
למשל, למשוואה
sinx=21
יש אינסוף פתרונות:
x=6π+2πk
וגם
x=65π+2πk
עבור k שלם. אם נרצה ש־arcsin(1/2) יחזיר ערך יחיד, עלינו לבחור מראש קטע שבו הפונקציה sin מקבלת כל ערך פעם אחת בלבד. קטע כזה נקרא ענף, והבחירה המקובלת בקורס היא הענף הראשי.
הענף הראשי של arcsin
נבחר את הקטע
[−2π,2π].
בקטע זה sinx רציפה ועולה ממש, ולכן היא חד־חד־ערכית; טווח הערכים הוא [−1,1]. מכאן ההגדרה:
y=arcsinx
אם ורק אם
siny=x
וגם
y∈[−2π,2π].
תחום ההגדרה של arcsin הוא [−1,1], והטווח הוא
[−2π,2π].
דוגמה: נחשב את
arcsin(−23).
נתון: דרוש y∈[−2π,2π] כך ש־siny=−23.
שלב 1: הזווית החיובית שבה sin=23 היא 3π.
שלב 2: כדי לקבל סינוס שלילי בענף הראשי, בוחרים את הזווית הנגדית −3π.
תוצאה:
arcsin(−23)=−3π.
הענף הראשי של arccos
עבור cos נבחר הקטע
[0,π].
בקטע זה cosx רציפה ויורדת ממש, ולכן היא חד־חד־ערכית; הטווח הוא [−1,1]. לכן ההגדרה היא:
y=arccosx
אם ורק אם
cosy=x
וגם
y∈[0,π].
תחום ההגדרה של arccos הוא [−1,1], והטווח הוא
[0,π].
דוגמה: נחשב את
arccos(−21).
נתון: דרוש y∈[0,π] עם cosy=−21.
שלב 1: זווית הייחוס שבה הקוסינוס הוא 21 היא 3π.
שלב 2: בענף הראשי קוסינוס שלילי מתקבל ברביע השני, ולכן
y=π−3π=32π.
תוצאה:
arccos(−21)=32π.
הענף הראשי של arctan
עבור tan נבחר הקטע הפתוח
(−2π,2π).
בקטע זה tanx רציפה ועולה ממש, והיא מקבלת כל ערך ממשי בדיוק פעם אחת. לכן ההגדרה היא:
y=arctanx
אם ורק אם
tany=x
וגם
y∈(−2π,2π).
תחום ההגדרה של arctan הוא R, והטווח הוא
(−2π,2π).
הקצוות אינם כלולים, שכן tan אינה מוגדרת ב־±2π.
דוגמה: נחשב את
arctan(−31).
נתון: דרוש y∈(−2π,2π) עם tany=−31.
שלב 1: ידוע ש־
tan6π=31.
שלב 2: כדי לקבל טנגנס שלילי בענף הראשי, בוחרים
y=−6π.
תוצאה:
arctan(−31)=−6π.
טבלת תחומים וטווחים של הענפים הראשיים
הטבלה מציגה את ההגבלה שנבחרה עבור כל פונקציה מקורית ואת התחום והטווח של הפונקציה ההפוכה המתאימה.
פונקציה הפוכה
הגבלת הפונקציה המקורית
תחום ההגדרה של הפונקציה ההפוכה
טווח הענף הראשי
arcsinx
sinx על [−2π,2π]
[−1,1]
[−2π,2π]
arccosx
cosx על [0,π]
[−1,1]
[0,π]
arctanx
tanx על (−2π,2π)
R
(−2π,2π)
זהויות מיידיות של פונקציה והפוכה
כאשר הקלט נמצא בתחום ההגדרה של הפונקציה ההפוכה, ההרכבה בכיוון אחד היא זהות:
sin(arcsinx)=x,cos(arccosx)=x,tan(arctanx)=x.
למשל,
sin(arcsin0.4)=0.4
וגם
tan(arctan(−5))=−5.
הכיוון השני אינו זהות אוטומטית. השוויון
arcsin(sinx)=x
נכון רק אם x עצמו נמצא בטווח
[−2π,2π].
באופן דומה,
arccos(cosx)=x
רק עבור x∈[0,π], ו־
arctan(tanx)=x
רק עבור x∈(−2π,2π). מחוץ לטווחים האלה הפונקציה ההפוכה מחזירה את הזווית היחידה בענף הראשי שיש לה אותו ערך טריגונומטרי, לא בהכרח את הזווית המקורית.
החזרת זווית מחוץ לענף אל הטווח הראשי
כדי לחשב הרכבות כמו
arcsin(sinx),arccos(cosx),arctan(tanx),
יש לעבוד בשני שלבים: תחילה מזהים את הערך הטריגונומטרי של הזווית הנתונה, ואז בוחרים את הזווית היחידה בענף הראשי שנותנת אותו ערך.
דוגמה 1:
arcsin(sin43π).
תחילה מחשבים:
sin43π=22.
הזווית בענף הראשי שבה הסינוס הוא 22 היא 4π.
לכן:
arcsin(sin43π)=4π.
דוגמה 2:
arccos(cos45π).
תחילה מחשבים:
cos45π=−22.
הזווית בענף [0,π] שבה הקוסינוס הוא −22 היא 43π.
לכן:
arccos(cos45π)=43π.
דוגמה 3:
arctan(tan43π).
תחילה מחשבים:
tan43π=−1.
הזווית בענף (−2π,2π) שבה הטנגנס הוא −1 היא −4π.
לכן:
arctan(tan43π)=−4π.
זהויות בין הפונקציות ההפוכות ורגישות לטווח
הזהות המרכזית בין הענפים היא
arcsinx+arccosx=2π
עבור כל x∈[−1,1]. כדי להבין אותה, נסמן
y=arcsinx.
אז
siny=x,
ולכן
cos(2π−y)=x.
מכיוון ש־
y∈[−2π,2π],
מתקיים
2π−y∈[0,π],
וזה בדיוק הטווח של arccos. לכן
arccosx=2π−y.
דוגמה: עבור x=21,
arcsin21=6π
וגם
arccos21=3π.
הסכום הוא
6π+3π=2π.
זהות שימושית נוספת היא
arctanx+arctanx1={2π,−2π,x>0,x<0.
כאן חובה להבחין בסימן x, משום שהטווח של arctan מוגבל ל־
(−2π,2π).
עבור x>0 שני הערכים חיוביים וסכומם 2π; עבור x<0 שניהם שליליים וסכומם −2π.
זהויות זוגיות נובעות ישירות מהענפים שנבחרו:
arcsin(−x)=−arcsinx,arctan(−x)=−arctanx.
ואילו עבור קוסינוס מתקבלת
arccos(−x)=π−arccosx.
הסיבה היא שהטווח של arccos אינו סימטרי סביב האפס, אלא נע בין 0 ל־π.
ענפים חלופיים והבחירה המקובלת בקורס
הבחירה בענף הראשי אינה האפשרות היחידה. אפשר להגביל את sin גם לקטע
[2π,23π],
שבו היא חד־חד־ערכית, ואז תתקבל פונקציה הפוכה אחרת עם טווח שונה. באופן דומה, אפשר לבחור עבור cos קטע אחר שבו היא חד־חד־ערכית, ועבור tan כל קטע פתוח באורך π שבו היא רציפה וחד־חד־ערכית. עם זאת, בקורס ובבחינת גמר נהוג להשתמש בענפים הראשיים שהוגדרו לעיל, ולכן כל זהות או חישוב צריכים להישמר במסגרת הטווחים